מחשבות של סעודה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת קיז ע"ב
תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה.
שבת הוא יום של קדושה, אבל מאידך בשבת יש מחויבויות חומריות. דוגמה לדבר נמצאת בסוגייתנו, שבה הגמרא קובעת כי יש מספר מסוים של סעודות אותן האדם מחוייב לאכול בשבת.
על הדברים הללו ניתן לשאול שאלה פשוטה בתכלית: כיצד זה מסתדר? האם אין חשש שריבוי הגשמיות שבשבת יגרור אותנו מחוץ לתחומי הקדושה שלה?
תשובה לדבר זה ניתן למצוא בליקוטי מוהר"ן (תורה קכ"ה), שם מסביר רבי נחמן מברסלב כי העובדה שהפסוק המשמש ללימוד חיוב סעודות שבת הוא "ויאמר משה אכלהו היום", ושהמילה עליה מתבססת הדרשה היא "היום", יכולים ללמד אותנו דבר גדול.
כאשר אדם ניגש לסעודה רגילה, יש מכלול של שיקולים שיכולים להוביל אותו ביחס לכמות וצורת האכילה שלו: כמה אני רעב, כמה התענוג עולה לי או מתי אוכל בפעם הבאה.
אולם, כאשר הגמרא אומרת לנו שהמילה "היום" היא המלמדת על חיוב הסעודה בשבת, בזה היא מבקשת להעביר לנו מסר: כאשר אנחנו ניגשים לאכול את סעודת השבת, ועל השולחן נמצאים מעדנים ומגדנות, המחשבה היחידה שצריכה להוביל אותנו במהלך הסעודה היא שאנחנו אוכלים את הסעודה בשביל "היום" הזה בלבד; לא בגלל רעב ולא בשביל שובע, לא כמנוחה מהשבוע החולף או בשביל לצבור כוח לשבוע שיהיה.
השבת היא תכלית ולא אמצעי, וכל גם סעודת שבת. ההתעלות של השבת נותנת לנו לחיות את הרגע, לא במובן המופקר אלא במלא עומקו האלוקי: "כי אכילת שבת היא כלה אלקות, כלה קדש".
למרות הרעב שלנו, ולמרות הצורך שלנו באכילה, אנחנו צריכים להתמקד ב"היום" ולא באוכל. אלו המחשבות שצריכות ללוות אותנו בזמן שאנחנו סועדים את סעודות השבת.