סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

מחשבות של סעודה / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

שבת קיז ע"ב


תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה.

שבת הוא יום של קדושה, אבל מאידך בשבת יש מחויבויות חומריות. דוגמה לדבר נמצאת בסוגייתנו, שבה הגמרא קובעת כי יש מספר מסוים של סעודות אותן האדם מחוייב לאכול בשבת.

על הדברים הללו ניתן לשאול שאלה פשוטה בתכלית: כיצד זה מסתדר? האם אין חשש שריבוי הגשמיות שבשבת יגרור אותנו מחוץ לתחומי הקדושה שלה?

תשובה לדבר זה ניתן למצוא בליקוטי מוהר"ן (תורה קכ"ה), שם מסביר רבי נחמן מברסלב כי העובדה שהפסוק המשמש ללימוד חיוב סעודות שבת הוא "ויאמר משה אכלהו היום", ושהמילה עליה מתבססת הדרשה היא "היום", יכולים ללמד אותנו דבר גדול.

כאשר אדם ניגש לסעודה רגילה, יש מכלול של שיקולים שיכולים להוביל אותו ביחס לכמות וצורת האכילה שלו: כמה אני רעב, כמה התענוג עולה לי או מתי אוכל בפעם הבאה.

אולם, כאשר הגמרא אומרת לנו שהמילה "היום" היא המלמדת על חיוב הסעודה בשבת, בזה היא מבקשת להעביר לנו מסר: כאשר אנחנו ניגשים לאכול את סעודת השבת, ועל השולחן נמצאים מעדנים ומגדנות, המחשבה היחידה שצריכה להוביל אותנו במהלך הסעודה היא שאנחנו אוכלים את הסעודה בשביל "היום" הזה בלבד; לא בגלל רעב ולא בשביל שובע, לא כמנוחה מהשבוע החולף או בשביל לצבור כוח לשבוע שיהיה.

השבת היא תכלית ולא אמצעי, וכל גם סעודת שבת. ההתעלות של השבת נותנת לנו לחיות את הרגע, לא במובן המופקר אלא במלא עומקו האלוקי: "כי אכילת שבת היא כלה אלקות, כלה קדש".

למרות הרעב שלנו, ולמרות הצורך שלנו באכילה, אנחנו צריכים להתמקד ב"היום" ולא באוכל. אלו המחשבות שצריכות ללוות אותנו בזמן שאנחנו סועדים את סעודות השבת.

תגובות

  1. ט תמוז תש"פ 17:51 לא כי | עלי

    הפסוק לפי פשוטו בא להורות שיש לאכול את המן ביום ירידתו, והיות וחוזרת התורה שלוש פעמים על מילה זו ברור שמדובר בשלוש אכילות שלו לכבוד יום השבת. אם הקב"ה הוריד מן בכמות שתתאים לשלוש סעודות משמע שכל אכילה שכזו של לחם מן השמים יש בה תועלת רוחנית מיוחדת לה. אף אנו אוכלים שלוש פעמים לחם מן הארץ בשבת לא בשל תועלתו הגשמית בלבד אלא ובעיקר בשל תועלת אכילה ביום המוקדש לענייני הרוח מהעלאת גשמיות המאכלים לבעלי השפעה רוחנית. קשה כמובן להסביר מה התועלת הרוחנית מאכילה וכדי להסביר זאת יש להקדים ולומר שהארץ מוציאה מגשמיות דוממת חומרי הזנה לצמחים והללו מכח צמיחתם יעלו את החומרים שהיו דוממים וחסרי צורה ותועלת עד שיא מדרגת הצומח שהם הפרח ואח"כ הפרי, אשר ברורה מעלתו אפילו מצד הגשמיות אבל בבירור גם במראה בריח בטעם ובהשפעה לטובה על נפש האוכלתו בהתענגה מאכילתו. והנפש החיה של האדם בעל התודעה מסוגלת להכיר טובה ולהתענג לא רק על עצם האכילה אלא גם על הכרת התעלות החומרים בצמיחה למי שברא כל אלו בפלא הצמיחה, שהיא יחודית לאדם. אולם הכרה זו אינה יחודית לזמן מסויים בלבד ולצמח בעל פרי מסויים בלבד אלא היא משותפת לכל המאכלים והזמנים. אולם האדם מכיר גם בכך שקיימים הבדלים בין מאכלים שונים, חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון,זית שמן ודבש, כולם מעלות מעלות להם, ולפי גודל מעלתם וחשיבותם ההדרגתית לאדם, כך יותר ויותר מתעלה נפשו של אדם המכיר במעלות אלו באכילתו, לפי הכרת השינוי מדרגת 'ארץ' ואדמה' של החומרים בתחילתם ומקורם אל פלא מדרגת הפרי השלם והמאכל המעובד. זו הסיבה שהאדם מישראל אינו אוכל סתם, אלא ברכה והודאה בפיו לפי קדימות המעלה שבין המאכלים והפירות אשר לעתים העיקר מבטל את היחודיות של הטפל, אשר כל הקרוב ל'ארץ' גדלה מעלתו כי השוני בינו לעומת ה'ארץ' הסמוכה לו גדול יותר. ואחרי כל זה, עדיין לא כל הזמנים שווים, אשר כמו שיש זמנים בהם עסוקה נפשו של אדם גם בענייני החומר כך הפריש הקב"ה זמן להתרכזות בענייני הרוח והרחיק ענייני החולין, והם ימים טובים ושבתות, בהם יש זמן יותר מעולה להתבוננות האדם על אכילתו איך תתעלה יותר נפשו ממדרגת בע"ח ואף בני אדם סתם למדרגת היהודי אשר כל כולו ועיסוקו בזמן ההוא להכיר בהתעלות הרוח מהחומר כפרי מהעץ ומהשורש ומהאדמה מדרגות מדרגות, ועל כן מרבה אכילת שלוש סעודות כדי שתגדל הכרתו בתענוג האכילה איך הקב"ה ברא את התעלות המאכלים ולפי התעלות כזו מה תתעלה גם נפש האדם.. לא בשביל 'היום' אוכלים אלא שהיום הוא הזמן המתאים לאכילה שאינה רק אכילה אלא אכילה עם הכרה והתבוננות כנ"ל

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר