מעלות בגמילות חסד / רפי זברגר

שבת קד ע''א

הקדמה

בדפים אלו אנו עוסקים באב מלאכה כותב. ראינו דעות שונות לגבי מספר האותיות הנדרשות כדי לעבור על האיסור, או לפי דעה אחת (רבי יוסי) אין צורך אפילו באות אחת אלא מספיק ''רישום''. עברנו לעסוק באותיות לוחות הברית וכיצד היו עומדות. לאחר דיונים הלכתיים, עוברת הגמרא לדרשות נאות על כל אותיות הקודש. – אם הפעולה נעשתה ''לתיקון הקרקע (או העץ)'' מתחייבים בכל שהוא. אך אם מטרת הפעולה שונה – מתחייבים בשיעור הקטן שאפשר להשתמש לאותה המטרה.
 

הנושא

אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי: אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא, ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נו"ן לא איתמר כוותייהו.
חכמים סיפרו לרבי יהושע בן לוי כי נכנסו נערים לבית המדרש ואמרו דברים יפים מאוד, שלא שמענו כמותם אפילו בימי יהושע בן נון. ועתה עוברים על המדרש שאמרו אותם נערים המסביר המשמעות והתוכן של כל צורת האותיות.
אל"ף בי"ת - אלף בינה.
אלף בינה, מלשון למד (אלף) את התורה, שהיא מחכימה וגורמת לבינה, כאשר משקיעים בלימודה. 
גימ"ל דל"ת - גמול דלים.
יש לגמול, לתת לדלים ולעניים. עתה עוברים למשמעות צורת האותיות גימ"ל ודל"ת.
מאי טעמא פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת? שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים.
"רגלה" של האות גימ''ל מופנית כלפי הדלת כדי ללמד אותנו כי אדם הגומל חסדים לא מחכה שהעניים והדלים יבואו אליו אלא הוא רץ ומחפש, כיצד ובאיזה אופן יוכל לעזור ולתרום להם. 
ומאי טעמא פשוטה כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל? דלימציה ליה נפשיה.
יש המפנים את ה''רגל'' של האות דל"ת כלפי האות גימל, ובכל אופן הוא ניצבת בצד ימין של האות כלפי האות גימ''ל. משמעות ''פניית'' האות דל''ת כלפי הגימ''ל מלמדת אותנו כי גם על העני מוטלות חובות מסוימות. אמנם אמרנו לעיל כי הגומל חסדים רץ ומחפש לעשות חסד, אך גם העני חייב ''לסייע'' ולהמציא את עצמו כלפי המבקשים לסייעו, ולא להקשות עליהם את המלאכה. 
ומאי טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל? דליתן ליה בצינעה, כי היכי דלא ליכסיף מיניה.
ה''פנים'' של הדל''ת ''מוסתרות'' מהאות גימ''ל. שהרי הצד הפתוח של הדלת לא מופנית לאות גימ''ל. משמעות צורה זו ללמד כי פנים של העני, עדיף שיהיו מוסתרות לגומל חסד, ושהנותן לא יראה ולא ידע למי הוא נותן. 
לאור מדרש זה נלמד כמה הלכות ברמב''ם (מתנות עניים פרק י', הלכות ז'-י''ד):
שמנה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה גדולה שאין למעלה ממנה - זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או ההלוואה, או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול. ועל זה נאמר (ויקרא כ''ה, ל''ה): וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ, כלומר: החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
פחות מזה: הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן, ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה. כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי, והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי. וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה, ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה, אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם, ויודע להנהיג כשורה, כרבי חנניה בן תרדיון.
פחות מזה: שידע הנותן למי יתן, ולא ידע העני ממי לקח. כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר, ומשליכין המעות בפתחי העניים. וכזה ראוי לעשות, ומעלה טובה היא, אם אין הממונין בצדקה נוהגין כשורה.
פחות מזה: שידע העני ממי נטל, ולא ידע הנותן. כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן, ומפשילין לאחוריהן, ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להן בושה.
פחות מזה: שיתן לו בידו קודם שישאל.
פחות מזה: שיתן לו אחר שישאל.
פחות מזה: שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות.
פחות מזה: שיתן לו בעצב.
המעלה הגדולה ביותר – למנוע מן האדם להגיע למצב שבו יצטרך לפשוט יד. לתת לו הלוואה או סיוע בעסק, כדי ''להרים אותו'' ולהחזיר אותו למעגל החיים הרגיל. אם כבר נותנים – עדיף שהנותן לא ידע למי נתן, והמקבל לא ידע מי נתן. לאחר מכן, עדיף לא לגרום לבושה של המקבל, למרות שהנותן יודע למי נותן. וכן הלאה, כל המעלות המפורטות בהלכות אלו, עד המעלה הפחותה ביותר, כשאדם נותן צדקה לעני, אך בסבר פנים חמוצות, דבר הגורם עוגמת נפש גדולה למקבל. 
 

מהו המסר

• חכמים סיפרו לרבי יהושע כי למדו ''דברים גדולים וחשובים'' דווקא מהנערים שהיו בבית המדרש. דבר זה מלמדנו כי יש להתייחס לכל אדם, לא משנה גילו וחכמתו, בהתייחסות מכובדת ואמיתית. אפשר ללמוד מכל אדם, כאשר הוא אומר דברים ישרים וחכמים, גם אם מדובר ''סך הכול'' בנערים צעירים.
• גם שמונת מעלות הצדקה אשר למדנו בהלכות מתנות עניים ברמב''ם, מלמדים אותנו פרקים חשובים מאוד בהלכות דרך ארץ ומתן כבוד לכל אדם, ובמיוחד לעניים וחסרים כול. אם אפשר, לסייע להם טרם הגיעם למצב של ''פת לחם'' זו המעלה הכי חשובה. לנסות לאתר ולמצוא את האנשים הנמצאים במצוקה כלכלית, והמלאכה שלהם לא צולחת להם, ובשלב זה לסייע כמה שניתן כדי ''להרים אותם''.
ובהמשך, כל המעלות המדברות על תחושותיו הקשות של העני לקבל מאחרים, וכמה יש להשתדל למנוע ממנו את הבושה שהוא חייב להיזקק לסיוע מן החוץ ולא יכול לכלכל את עצמו לבדו.
ובנוסף, כמה חשובה היא סבר הפנים היפות בעת מתן הצדקה. חיוך קטן, פנים מקבלות ונעימות שוות לא פחות מעצם נתינת הצדקה בפועל.
כל כך יפה ללמוד כל זאת מצורת האותיות העבריות ומהיחס ההדדי בין אותיות גימ''ל לדל''ת.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]