מחובר ולא מחובר / רפי זברגר

שבת צט ע''ב - ק ע''א

הקדמה

למדנו מספר פעמים במסכת כי כדי להתחייב במלאכת הוצאה בשבת יש לבצע עקירה מרשות אחת והנחה ברשות אחרת. היום נלמד על שני מרכיבים המונחים אחד על השני, האם נאמר שאחד ''מונח'' על גבי השני, כך שאם אדם יטול אותו נוכל לכנות פעולה זו עקירה, כדי לחייבו במלאכת הוצאה (אם השלים וביצע גם פעולת הנחה לאחר מכן). 

הנושא

אמר רבא: פשיטא לי, מים על גבי מים - היינו הנחתן, אגוז על גבי מים - לאו היינו הנחתן.
אם מים הונחו על גבי מים אחרים, אנו מחשיבים את המים החדשים כמונחים על גבי המים הקודמים, כי זו ''דרך המים'' להיות מעורבבים עם המים התחתונים, ולכן העוקר את המים הללו נחשבת הפעולה כעקירה. לעומת זאת, אגוז אשר צף על פני המים, אינו נחשב כמונח, שהרי הוא כל הזמן זז ואינו יציב, או בגלל שמחשיבים את המים כ''מקום שאינו חשוב'', ולכן אין דבר המונח עליו נחשב כהנחה. בין כך ובין כך, הנוטל אגוז המונח על גבי המים, אינו נחשב כעוקר דבר להתחייב מדין פעולה של הוצאה מרשות לרשות (או לגבי העברת של חפץ ארבע אמות ברשות הרבים).
בעי רבא: אגוז בכלי, וכלי צף על גבי מים, מהו ?
לאחר שתי הנחות יסוד של רבא המובאים לעיל, מסתפק רבא באגוז המונח בתוך כלי, והכלי צף על המים, מה הדין?
מי אמרינן בתר אגוז אזלינן - והא נייח, או דילמא בתר כלי אזלינן - והא לא נייח תיקו.
האם נסתכל על הנחת האגוז בכלי ולפי זה הוא מונח בכלי והנוטלו משם נקרא ''עוקר דבר ממקומו'', או שמא נסתכל על הכלי, שהוא צף על גבי המים, ולכן אינו נחשב כמונח על גביהן (כמו אגוז על גבי מים במקרה הקודם). בעיית זו נשארה ללא מענה. 
שמן על גבי יין, מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ורבנן.
לאחר שלמדנו בדברי רבא לעיל, כי מים על גבי מים נחשב כמונח, ונטילת המים נחשבת כ''עקירה'', אומרת הגמרא כי במקרה ויש שמן המונח על המים, באנו למחלוקת תנאים, כפי שנלמד במשנה במסכת טבול יום. 
לפני שנלמד את מחלוקת התנאים במשנה, נקדים מספר הקדמות להבנתה:
• אדם הנטמא, והפך להיות אב טומאה או ראשון לטומאה, מחויב בטהרה המתבצעת בשלושה שלבים:
o טבילה במקווה מתירה לאדם לאכול מעשר שני, אך עדיין נאסר בתרומה (אם הוא כהן) ובקודשים. לאחר הטבילה, הוא בסטטוס ''טבול יום'' המחכה לשקיעה (הערב שמש).
o לאחר שקיעת השמש ביום הטבילה (הערב שמש) ברוב הטומאות - מותר באכילה אף מתרומה וקודשים. 
o בטומאות חמורות כמו זב, זבה, יולדת ומצורע, לאחר הערב שמש נקרא האדם ''מחוסר כיפורים'' וחייב להביא קרבן למחרת, ורק לאחר מכן מותר באכילת קודשים וכניסה למקדש. 
• טבול יום הנוגע במשקין - מטמאן לדרגה אחת פחותה מדרגת הטומאה של טבול היום.
• טבול יום הנוגע בתרומה ''פוסל'' את התרומה והופכה לטומאה, אך אם אותה תרומה תיגע במשהו אחר, אינו מטמאת אותה (זהו ההבדל בין ''פוסל'' לבין ''מטמא''. פוסל רק מטמא את הדבר הנוגע בו, ומטמא גם ''נותן כוח'' לדבר הנטמא לטמא אחרים)
דתנן: שמן שצף על גבי יין, ונגע טבול יום בשמן - לא פסל אלא שמן, ר' יוחנן בן נורי אומר: שניהם חיבור זה לזה
אם טבול יום נגע בשמן אשר צף על גבי המים: לפי חכמים – רק השמן נפסל ונטמא, אך המים שמתחת לשמן אינן נטמאים, כי הם אינם ''מחוברים'' לשמן. לעומתם, סובר רבי יוחנן בן נורי כי השמן מחובר למים, ומשכך – גם המים נטמאין במגע של טבול יום בשמן. הגמרא מסיקה מדין טבול יום גם לגבי דיני הוצאה בשבת: כאשר אדם נוטל בשבת את השמן אשר צף על המים: לפי חכמים – אינו נקרא ''עוקר'', ואינו מתחייב מדין הוצאה, ולפי רבי יוחנן בן נורי – הרי הוא עוקר ומתחייב בהוצאה (אם הניח לאחר מכן את השמן).  

מהו המסר

אנו מכירים את תכונת השמן שהוא קל יותר מן המים (במשקל סגולי) ולכן הוא צף על גבי מים. למדנו היום מחלוקת תנאים בדיני טומאה ובדיני שבת של שמן הצף על גבי המים. ניתן לכנות את התכונה של הצפת השמן על גבי המים כ''מחובר ולא מחובר''. אמנם פיזית, השמן ''נח'' על גבי המים ומחובר אליהם, אך בכל אופן לגבי גדרים הלכתיים כאלו ואחרים, אנו קובעים כי השמן אינו מחובר.
גם אדם לפעמים נמצא במצב של ''מחובר ולא מחובר''. נמצא פיזית בחברה מסוימת, אך ''אינו מחובר'' לחברים. הוא נמנה ונספר עם כולם, אך ''אינו מרגיש שייך'' אליהם. תופעה זו יכולה לקרות בעבודה, עם החברים, עם המשפחה ועוד. זהו מצב ''לא בריא'' נפשית, שכן האדם כביכול חי בשני עולמות. בעולם הפורמאלי, המשייך אותו באותו זמן לקבוצה מסוימת, ובעולם החברתי/נפשי בו הוא מסתייג מאותה חברה, אינו מרגיש קשור ומחובר אליה, ולפעמים אף מרגיש תחושת דחייה מפני החברים באותה קבוצה. בעולם המודרני של קבוצות וואטס אפ וכדו', הדבר נכון ומורגש שבעתיים. כמה פעמים אדם נימנה בקבוצה מסוימת אך מרגיש מנותק ממנה לגמרי.
בדרך כלל, נכון להגיע למצב של ''איחוד'' בין הפורמאלי ל:א-פורמאלי. רצוי שאדם יחיה וירגיש טוב בכל ה''עולמות'' שאליהם הוא משתייך, גם באמיתי וגם בוירטואלי. אם אדם מרגיש ריחוק ואולי אף ניכור, כדאי לבצע ''ניתוק'' מאותה חברה, כדי שירגיש שלם וטוב עם מעשיו בכל המישורים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]