מה לומדים מקרשי המשכן לרצועת התפילין?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת צח ע"א

כאשר הלויים הניחו את קרשי המשכן על העגלות, מבואר בתוספות שכל הקרשים היו באותו כיוון, בצד אחד הצד התחתון של כל הקרשים, ובצד השני היה הצד העליון של כל הקרשים, ולא שמו חלק מהם בכיוון הפוך. לפי אחד ההסברים בתוספות הסיבה היא משום שגנאי הוא לשים את הצד התחתון של קרש אחד, העומד סמוך לקרקע, סמוך לצד העליון של קרש אחר, בדומה לכלל: "מעלין בקודש ואין מורידים".

מכאן למד המגן אברהם (מב, סק"ג) שאם נחתכה הרצועה של תפילין של יד סמוך לקשר, אסור להפוך אותה ולעשות את הקשר בצד שהיה הצד התחתון של הרצועה, כי אז נמצא שמורידים בקדושה את הצד העליון שהיה בו הקשר, שבו צורת האות י, ועכשיו ישמש רק לכריכות שכורכים מסביב לאצבע. לעומת זאת בספר אליה רבה (שם סק"א) כתב בשם זקינו הגאון זצ"ל שמותר להפוך את רצועת התפילין ולשים את הקצה העליון למטה ואת התחתון למעלה, כי מכיוון שמדובר ברצועה אחת אין קפידא איזה צד ממנה יהיה במקום היותר נעלה. ראיה לכך הוא הביא מהמדרש שמביא רש"י בתחילת פרשת ויצא, שכאשר יעקב אבינו לקח אבן ושם מראשותיו כל אחת מהאבנים רצתה שעליה יניח הצדיק את ראשו, ועשה הקב"ה מכולן אבן אחת, ומכאן ראיה שכשמדובר בדבר אחד אין זה משנה באיזה צד יש יותר קדושה, כי אם לא כן עדיין יכולה להיות קנאה מאותו צד של האבן שעליו לא הניח יעקב את ראשו כלפי הצד שעליו הניח את ראשו. אולם יש להקשות על ראיה זו, כי ייתכן שהנס היה שמכל האבנים נוצרה אבן אחת קטנה ועל כולה הניח יעקב אבינו את ראשו.