כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ
שבת פט ע"א
"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ, אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו: אלהים הבין דרכה וגו'. הלך אצל ים ואמר לו: אין עמדי. הלך אצל תהום, אמר לו: אין בי, שנאמר: תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה? - אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום. אני אחזיק טובה לעצמי? - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך - תִּקָּרֵא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו' ".
למה חיפש שטן את מקבל התורה? מה משמיעתנו אגדה זו?
אלא תניא במסכת תענית דף ז ע"א: "היה רבי בנאה אומר... כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות". לפיכך יחד עם מתן תורה, הכרח הוא שיהא השטן, הוא מלאך המות, מחפש ומבקש כל אשר מבקש כתר תורה לכבוד עצמו. וכלשון הלל מסכת אבות פרק א משנה יג: וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף. ולפיכך המשיך ואמר תלמידו של הלל, רבן יוחנן בן זכאי במסכת אבות פרק ב משנה ח: אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. וזו היתה מידתו של משה רבינו העניו באדם, ולפיכך לא יכל שטן לפגוע בו כלום. מטעם זה משה רבינו לבדו הוא שמתאים היה לקבל תורה מסיני.
וכיון שממעט עצמו מטעם – כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ, נעשה לו דוקא נימוק זה לכבוד עצום, לְכָךְ נוֹצָרְתָּ – להיות כל כולך כלי הקבלה לתורה! שהרי בלעדיו אין אפשרות למתן תורה כלל, כי "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים" (מדרש תנחומא פרשת נשא). וזהו שממשיך מיד בסוגייתנו רבי יהושע בן לוי עצמו ומבאר שאין במרום כח לתת את התורה ללא עזרת התחתונים: "בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו: משה, אין שלום בעירך? - אמר לפניו: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו? אמר לו: היה לך לעזרני. מיד אמר לו: ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת".
וזהו הכבוד שכיבדו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך - תִּקָּרֵא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי.
