מה הדרך להתקרב לרחמיו של הקב"ה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת צא ע"ב
בגמרא יש מחלוקת האם "אגד כלי" נקרא אגד. להלכה פוסק הרמב"ם, המובא ב"הלכה ברורה" כדעת רבי יוחנן, ולכן אדם שהוציא בשבת קופה שהיא מלאה חפצים, אפילו דברים קטנים כמו גרגרי חרדל, גם אם הרבה מהם יצאו מרשות היחיד לרשות הרבים, כל זמן שלא הוציא את כל הקופה – פטור, מפני שהכלי מאחד את כל מה שבתוכו וכל הגרגרים נחשבים כדבר אחד ולכן המעבר של חלק מהם מרשות לרשות אינו נחשב למלאכה שלמה, כי רק הוצאת הכלי כולו היא המלאכה.
כשם שהכלי מאגד ומאחד את כל מה שבתוכו ומחשיב את כל הגרגרים הקטנים כדבר אחד, כך גם כל יהודי שמרגיש שייכות לעם ישראל הרי הוא נחשב לחלק מכלל העם. כך מובא בספר הזוהר (פרשת בשלח, מד,ב) שכאשר אלישע הנביא בא לאישה השונמית ושאל אותה (מלכים ב ד,יג): "הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא?", אותו היום היה ראש השנה, וכוונתו הייתה לשאול אותה אם היא רוצה שהוא יליץ טוב עליה לפני המלך המשפט שיושב בדין באותו יום ודן את כל באי העולם. תשובתה הייתה: "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת", כלומר: אני לא רוצה שום דבר מיוחד יותר ממה שיש לכל עם ישראל. בזמן שיש דין בעולם אסור לאדם להיפרד מהכלל, כי לאדם יחיד אין מספיק זכויות לעמוד בדין, ורק כאשר אדם מחובר אל כלל ישראל ומרגיש שהוא חלק מהכלל – רחמיו של הקב"ה מגיעים אליו. לעולם הרחמים הם על כל ישראל כיחידה אחת.
ככל שאדם שייך יותר לכלל, כך הוא קרוב יותר לרחמיו של הקב"ה.
