הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

שבת פט ע"א

תלמוד בבלי שבת פט, א:
"אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי הר סיני? - אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל. - הר ניסאי מיבעי ליה! - אלא: הר שנעשה סימן טוב לישראל. - הר סימנאי מיבעי ליה! - אמר ליה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרווייהו: מאי הר סיני - הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: חמשה שמות יש לו: מדבר צין - שנצטוו ישראל עליו, מדבר קדש - שנתקדשו ישראל עליו, מדבר קדמות - שנתנה קדומה עליו, מדבר פארן - שפרו ורבו עליה ישראל, מדבר סיני - שירדה שנאה לאמות העולם עליו, ומה שמו - חורב שמו".

לדעת התלמוד הבבלי סיבת האנטישמיות היא תורת ישראל. המטען הרוחני חינוכי של עם ישראל הוא גורם לכך שאומות העולם שונאות את עם ישראל. התלמוד הירושלמי (פסחים ב, ה) קובע שישנה אנטישמיות עוד במצרים, עוד קודם מתן תורה. כבר במצרים ישנה שנאת ישראל (אמנם גם הבבלי פסחים לט, א, מסביר שבמצרים היה בתחילה טוב ולאחר מכן רע, אולם שם מדובר על רשעות ספציפית וראה רש"י שם). המסר של התלמוד הירושלמי הוא שגם אם דור אחד הגויים מכבדים את ישראל, הרי שלא כדאי לסמוך על זה.

תלמוד ירושלמי פסחים ב, ה:
"רבי חייה בשם ר' הושעיה כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר כך עשו המצריים לאבותינו במצרים בתחילה במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ואחר כך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבינים".

אם כך אנו חייבים לתלות את האנטישמיות בכך שיש בעם ישראל עוד קודם המטען הרוחני תכונות רוחניות שמוציאים את אומות העולם. אי אפשר שלא לתלות את הדברים בשאלה שמציג האליהו רבה. לדעת הבבלי תורה קדמה (ללא התורה אין משמעות למושג ישראל) ולדעת הירושלמי ישראל קדמו. עם ישראל קודם לתורה.

אליהו רבה פרשה טו:
"אמר לי, רבי שני דברים יש לי בלבבי, ואני אוהבן אהבה גדולה, תורה וישראל, אבל איני יודע אי זה מהן קודם, אמרתי לו, דרכן של בני אדם שאומרים, תורה קדומה לכל, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח' כ"ב), אבל הייתי אומר, ישראל קדושים [קודמין], שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב' ג')".