מהי האבולוציה על פי התורה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת פה ע"א
בגמרא מובא הפסוק מספר בראשית (לו,כ): "אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ", אשר מפרשים רבים התקשו מה בא ללמדנו. על פי המבואר בגמרא הסביר מרן הרב קוק זצ"ל שאותם אנשים קדמונים היו אנשי אדמה בכל מהותם, לא הייתה בהם אפילו לחלוחית של רוחניות אלא התמסרו לגמרי לעבודת האדמה, משום כך הם הצליחו להיות בקיאים ומומחים כל כך עד שידעו לומר על פי הריח והטעם של האדמה איזה מקום ראוי לנטיעה של זית ואיזה לתאנה ואיזה לגפן.
אולם האדם לא נוצר כדי להיות כמו בעלי החיים הגשמיים, ולא ייתכן שיישאר משוקע בארציות החמרית. משום כך ירשו בני עשיו את החורי, ולפי רב אחא בר יעקב הם נקראו "חורי" כי נעשו בני חורין מנכסיהם.
ככל אשר האדם מתעלה ברוחניות ומתרחק מהגשמיות כך נפרדים חושיו מהקשר החזק שהיה להם אל האדמה, לכן אין יותר אנשים שיכולים לזהות על פי הריח והטעם איזה מקום ראוי לנטיעה של עצים מסוימים, כי המטרה העליונה של בריאת האדם היא להידבק בבוראו הרוחני ולא באדמה הגשמית.
בני עשיו היו אנשים עׅם יותר רוחניות מאשר החורי. אכן, גם הם לא מוציאים לפועל את המטרה הסופית של בריאת העולם עד אשר יתקיים: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה".
כלומר: ישנה התפתחות רוחנית אבולוציונית שבאמצעותה עובר המין האנושי מאנשי גשמיות ואדמה לאנשי רוח ככל שהעולם מתקדם לעבר מטרתו.
