האם כישוף הוא אמיתי?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת פא ע"א
בגמרא נזכרים שני טעמים מדוע אסור לקנח בחרס: א. משום כשפים. ב. משום סכנה. ב"בירור הלכה" מובאות דעות הראשונים איך לפסוק להלכה ונזכר שלדעת הרמב"ם אין לחשוש לכשפים ואילו לפי פסק השולחן ערוך יש לחשוש לכך. המחלוקת כאן היא עקרונית ביותר. שיטת הרמב"ם (וכן רב סעדיה גאון ועוד גאונים) באופן כללי היא שאין ממש בכשפים, אלא הם תוהו והבל ושקר וכזב. כך הוא כותב לגבי כשפים (הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה טז):
"ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן..."
לעומת זאת השולחן ערוך, וכן הרבה ראשונים ופוסקים אחרים סבורים שישנם במציאות כשפים שיכולים לשנות את הטבע, אמנם התורה אסרה לעשות זאת, כי הכשפים באים מכוחות הטומאה שקיימים בעולם, אך אין להתעלם מהם ולהכחיש את מציאותם.
