בשביל מה לחדש? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת פג ע"ב
אמר ריש לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל.
האם זהו דבר ראוי ונכון כאשר אנחנו מחדשים בתורה שאנחנו לומדים?
רבי דוד שלמה אייבשיץ בעל הערבי נחל, מתייחס לכך בספרו מגילת סתרים, ואומר כי הנחת היסוד של כל לומד תורה, כפי שמביא השל"ה, צריכה להיות, שעד כמה שאנחנו מבינים ומשכילים בתורה הקדושה עדיין היא מכילה עומקים חדשים שאינם בערך כלל לתורה שהצלחנו ללמוד עד עכשיו.
לכן, יש להבחין בין אדם שחידושיו מגיעים על בסיס הנחת היסוד הזו, ובין אדם שמניח כי הוא הבין את התורה, וכעת תורו לחדש בה.
כאשר האדם יוצא מתוך נקודת ההנחה שעד כמה שילמד, תמיד יש עומק חדש שעדיין מסתתר בתורה, הרי לימודו יהיה ביגיעה עצומה, בניסיון להגיע לחקר האמת האלוקית. לכן גם אם בפועל הוא לא חידש חידוש נכון תוך כדי לימוד התורה שלו, עדיין, מכיוון שהחידוש הגיע מתוך היגיעה להבין את אמיתתה של תורה, החידוש מקובל ומרוצה אצל הקב"ה, משום שהוא קלט את נקודת העניין הרבה מעבר לחידוש שחידש.
על יסוד הדברים הללו הוא מסביר את דברי הגמרא בסוגייתנו, שאומרת כי התורה מתקיימת דווקא במי שממית עצמו עליה, שכן היגיעה הגדולה בניסיון להגיע לנקודת האמת היא בעצם סוג של "מיתה". זהו המקום שבו האדם שם את עצמו בצד. הוא כאילו לא קיים באותם הרגעים, ורק התורה הקדושה היא זו שקיימת, ובעצם היא הדבר היחיד שקיים ברגעים כאלו.
אדם כזה, בעצם הבין והפנים את מהותה של התורה, ולכן חידושי התורה שמגיעים לו תוך כדי הלימוד נכונים, מעצם היותם נסיונות להבין מה הקב"ה רוצה ממנו.
לכן, לחדש בשביל לחדש לא בא בחשבון, אבל לחדש בכדי להבין, זוהי האמת.
