כבוד גם למוץ / רפי זברגר

שבת עד ע''א

הקדמה

אחד משלושים ותשעה אבות מלאכה שלמדנו במשנה בדף הקודם היתה מלאכת בורר. נצטט חלק מן הדיון הנרחב בגמרא לאב מלאכה זה.

הנושא

הגמרא מצטטת ברייתא אשר פשטה אינו מובן:
תנו רבנן: היו לפניו מיני אוכלין - בורר ואוכל, בורר ומניח, ולא יברור, ואם בירר חייב חטאת.
הרישא של הברייתא מתירה לברור לצורך עצמו, ואף להניח לצרכי אחרים, אך הסיפא אוסרת לברור, וקובעת כי הבורר חייב להביא קרבן חטאת אם ברר בשוגג.
מאי קאמר?
לכאורה סתירה בין הרישא והסיפא, ועל כך תמהה הגמרא ומביאה חמישה פירושים שונים.
אמר עולא הכי קאמר: בורר ואוכל לבו ביום, ובורר ומניח לבו ביום, ולמחר לא יברור. ואם בירר -חייב חטאת.
הסברו הראשון של עולא טוען שבעצם אין איסור לברור, כיוון שלא נעשה שום שינוי בחפץ, לכן האיסור הוא רק אם בורר עבור שימוש לאחר השבת, ורק במקרה זה חייבים חטאת (בשוגג).
מתקיף לה רב חסדא: וכי מותר לאפות לבו ביום, וכי מותר לבשל לבו ביום?
רב חסדא מקשה על עולא, וכי מה ההבדל בין בורר לשאר המלאכות, למשל מלאכת אפיה אשר נאסרת אף אם עושים אותה לצרכי השבת עצמה. לכן רב חסדא דוחה את הסברו של עולא ונותן הסבר אחר:
אלא אמר רב חסדא: בורר ואוכל פחות מכשיעור, בורר ומניח פחות מכשיעור, וכשיעור לא יברור. ואם בירר - חייב חטאת.
הברירה המותרת היא ברירה פחות משיעור גרוגרת (זהו השיעור לכל נושאי הכנת צרכי בישול ואפיה בשבת) לצורך השבת. אך אין לברור יותר משיעור גרוגרת – ואם ברר מתחייב חטאת (בשוגג).
מתקיף לה רב יוסף: וכי מותר לאפות פחות מכשיעור?
מקשה רב יוסף על הסברו של רב חסדא: והרי ידוע לנו כי ''חצי שיעור אסור מן התורה'' ואם כן, גם ברירת פחות משיעור גרוגרת נאסרה מן התורה (אמנם לא חייבים עליה חטאת בשוגג, אך היא אסורה). אם כן, לא יכול להיות שהברייתא תתיר לברור פחות משיעור. לאור קושייה זו, מביא רב יוסף הסבר שלישי לברייתא:
אלא אמר רב יוסף: בורר ואוכל ביד, בורר ומניח ביד, בקנון ובתמחוי לא יברור, ואם בירר - פטור אבל אסור. ובנפה ובכברה לא יברור, ואם בירר חייב חטאת.
רב יוסף מחלק את הברייתא לשלושה חלקים: אופן מותר לכתחילה, אופן אסור אך פטור, ואופן שלישי המחייב חטאת.
לברור ביד – מותר לכתחילה. בכלים שאינם מיועדים לברירה אך ניתן לברור בעזרתם (קנון – כלי בצורת קונוס, הרחב למעלה וצר למטה, או תמחוי – קערה רחבה) – אין לברור לכתחילה שהרי בורר בכלי, אך גם לא מתחייב חטאת כיוון שאינם כלים מיועדים לברירה. ובנפה וכברה, שהם כלים מיועדים לברירה, אם בירר – מתחייב חטאת.
מתקיף לה רב המנונא: מידי קנון ותמחוי קתני?
רב המנונא מקשה על הסברו של רב יוסף מלשון הברייתא: והרי לא מפורש שם כלים כמו קנון ותמחוי, ומניין לקח זאת רב יוסף. לאור קושיא זו מסביר רב המנונא הסבר רביעי בברייתא:
אלא אמר רב המנונא: בבורר ואוכל אוכל מתוך הפסולת, בורר ומניח אוכל מתוך הפסולת. פסולת מתוך אוכל לא יברור, ואם בירר - חייב חטאת.
מותר לברור אוכל מתוך פסולת, גם לצורכם של אחרים, אך אסור לברור פסולת מתוך אוכל, גם לצורך עצמו.
מתקיף לה אביי: מידי אוכל מתוך פסולת קתני?
אביי מקשה על רב המנונא קושיא דומה לזו שרב המנונא בעצמו הקשה על רב יוסף: והרי הברייתא לא הזכירה ולא חילקה בין אוכל מתוך פסולת לבין פסולת מתוך אוכל.
אלא אמר אביי: בורר ואוכל לאלתר, ובורר ומניח לאלתר. ולבו ביום לא יברור, ואם בירר - נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת.
אביי מסביר את לשון הברייתא באופן הבא: מותר לברור גם לעצמו וגם לאחרים, אם משתמש באוכל לאחר ברירתו זמן קצר לאחר הברירה, אך אם בורר ומניח את האוכל, גם אם בורר אוכל מתוך פסולת – אסור וחייב חטאת (בשוגג).
אמרוה רבנן קמיה דרבא, אמר להו שפיר אמר נחמני.
חכמים שהיו ליד רבא שיבחו את הסברו של אביי (מכונה נחמני, על שם אביו של רבה אשר גידל את אביי, לאחר שהתייתם מאבא ואמא).
להלכה נפסק כצירוף של שלושת ההסברים האחרונים (רב יוסף, רב המנונא ואביי). כלומר: רק אם ברר אוכל מתוך פסולת, ביד, ולצורך מידי (לאלתר) – מותר. אם אחד המרכיבים הנ''ל חסר – אין היתר לברור.
 

מהו המסר

הזכרנו לעיל, כי אביי הקשה על רב המנונא קושיא דומה לזו שרב המנונא הקשה על רב יוסף. ובאמת יש להבין את רב המנונא. מדוע הוא סובר כי חלוקה שבין אוכל מתוך פסולת, או פסולת מתוך אוכל לכאורה כתובה בתוך הברייתא, אך קנון ותמחוי לא מוזכר בברייתא. אלא כנראה יש להסביר בדבריו, כי ברירת אוכל מתוך פסולת אינה נחשבת כברירה כלל וכלל. ברירה לשיטתו הוא רק כאשר אדם מוציא את הפסולת, את הדברים שאינו רוצה להשתמש (לאכול) בהם, רק באופן כזה מוגדרת הפעולה כברירה האסורה בשבת.
המסר שניתן ללמוד משיטתו: בכל ברירה שאנו עושים בחיינו, בין טוב לפחות טוב, או בין טוב לרע ממש, כדאי ורצוי לברור את הטוב מתוך הרע. למצוא את היפה והנכון בכל דבר ולהשתמש בו. להשתדל ''לא לזרוק'' את הפסולת. לא לשלול את האחר ושיטתו. לא לרמוס ולזלזל בדברים שאינם מקובלים עלינו, לא לזלזל במוץ, אלא להפרידו מן התבן, ולראות אך ורק את היפה והטוב בתבן עצמו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]