הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: מלאכה שאינה צריכה לגיופה

שבת עג ע"ב

אמר רבי אבא: החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה - פטור עליה. ואפילו לרבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הני מילי - מתקן, האי - מקלקל הוא.

1.
מחלוקת ראשונים האם החפירה שבה מדובר בסוגיה היא בבית או בשדה.

2.
לכאורה, המחלוקת תלויה בכך [או נובעת מכך]: אם החפירה היא דווקא בבית אזי הפטור בחפירה בבית הוא רק בגלל "מקלקל" אבל אם מדובר בשדה אזי יש לומר שלפי הכלל של "מלאכה שאינה צריכה לגופה" צריך להיות חייב.

3.
ואם נאמר שמדובר כאן גם בשדה אזי הנימוק הוא רק בגלל "מקלקל" ובלי קשר לדין של "מלאכה שאינה צריכה לגופה", וכוונת הגמרא לומר, שבגלל "מקלקל" פטור אף בשדה.

4.
רמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה יז:

כל המקלקלין פטורין, כיצד הרי שחבל ז בחבירו או בבהמה דרך השחתה וכן אם קרע בגדים או שרפן או שבר כלים דרך השחתה הרי זה פטור, חפר גומה ואינו צריך אלא לעפרה הרי זה מקלקל ופטור אף על פי שעשה מלאכה הואיל וכוונתו לקלקל פטור.

5.
מגיד משנה הלכות שבת פרק א הלכה יז:

חפר גומא ואינו צריך אלא לעפרה וכו'. מימרא פ' כלל גדול (שם ע"ג:) וטעם הקלקול הוא לר' יהודה כדאיתא התם. ואפי' לר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ה"מ מתקן האי מקלקל הוא ע"כ. ומכאן שאם היתה הגומא במקום שאין בו קלקול אף על פי שאינו צריך לה חייב עליה לדעת רבינו ז"ל שפסק כר"י[=כרבי יהודה] וזה פשוט:

מה"מגיד משנה" משמע שהרמב"ם מפרש כאפשרות הראשונה, לעיל. זאת אומרת: הרמב"ם הרי פוסק כרבי יהודה ב"מלאכה שאינה צריכה לגופה", שחייב, ולכן אם חפר בשדה באופן שלא מוגדר כמקלקל הרי הוא חייב, ואם חפר בבית פטור מפני שחפירה בבית מוגדרת כ"מקלקל" - ולכן פטור.

6.
ונראה לומר, שאולי בגלל הניסוח בסוגיה: "ואפילו לרבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה..." משמע שהסוגיה מבוססת על כך, שבאמת הלכה כרבי יהודה שבמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב.

7.
לפי הנ"ל מבנה הסוגיה הוא כזה שניתן להגדירו כ"סוגיה כוותיה" – כרבי יהודה. ואולי להגדירו אף כמבנה של "מדשקיל וטרי אליביה" [=מכך שהסוגיה שוקלת ודנה בדבריו הלכה כמותו]. בסוגיה שמוגדרת באחת מהאפשרויות הנ"ל הכוונה היא שהלכה כאותה דעה שדנים אודותיה או שהדיון מבוסס עליה. ונראה שמתאים יותר כאפשרות הראשונה.

8.
כמובן שניתן לדחות את ההערה הנ"ל ולומר, שמקובל בגמרא [ובודאי ב"סתמא דגמרא"] להסביר נושא מסויים לפי שיטה מסויימת מבלי להוכיח מכך שהלכה כאותה שיטה מסוימת [ראה ב"יד מלאכי"].