שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ
שבת סג ע"ב
"אמר רב הונא: מאי דכתיב: (קהלת יא, ט) שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ, וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט - עד כאן דברי יצר הרע, מכאן ואילך דברי יצר טוב. ריש לקיש אמר: עד כאן - לדברי תורה, מכאן ואילך - למעשים טובים".
הניחא לרב הונא שתחילת הפסוק עוסק בתאוות העולם הזה, משום כך נזכרו בָּחוּר וימי הבחרות, כי בנוהג שבעולם שדרך בני הנעורים בקלות דעת.
אלא לדברי ריש לקיש אשר שְׂמַח בָּחוּר היא שמחת התורה וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בעוסקך בה, קשה מה ענין בָּחוּר וּבִימֵי בְחוּרוֹתֶךָ לתלמוד תורה? הרי כתבו הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה א, ח) והשו"ע (יו"ד רמו, א) "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה... בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו"!
אלא שאמרו במכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פתיחתא:
"כל שכן לא הביאן הקדוש ברוך הוא דרך פשוטה לארץ ישראל אלא דרך המדבר אמר הב"ה אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו והם בטלים מן התורה, אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר והתורה נבללת בגופן. מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושוין להם אוכלי תרומה".
למה לֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים? – כִּי קָרוֹב הוּא! כי זקוקים ישראל לארבעים שנה של תלמוד תורה במדבר, ללא טירדות העולם הזה, כי אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה (ע"ז דף ה ע"ב), שנאמר (דברים כט, ג-ד) וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה – וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר. קודם ילמד העם את התורה על בוריהּ, ורק אז יכנוס לארץ ישראל ליישמהּ. כי כל האומר שאין לו אלא תורה בלבד, אפילו תורה אין לו (יבמות דף קט ע"ב).
וכפי שהוא בכלל ישראל, כך הוא גם בפרט. שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, קודם ילמד הבחור בישיבתו כאשר אין עול רחיים בצוארו ויעסוק בתורה (קידושין דף כט ע"ב), ורק לאחר מכן יבנה בית נאמן במעשים טובים, שיהיו מַעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ (אבות פרק ג משנה יז), מתוך חכמתו, ויותר מחכמתו.
