דיוק וחידוש ברש"י
שבת דף נא ע"ב
עמוד ב
רש״י ד״ה חלשא דעתיה דרבה בר רב הונא. שהיה גדול וכסבור שעשה מדעת:
נב ע"א דאיתותב דעתיה. להודיעו שלא נתכוונתי:
עיין בתוספות ד"ה קדמיה חמריה, ויש ששאלו איך שייך שחלשה דעתיה מפני שלא כיבדו, ועיין מה שתירצו , ונראה לדקדק בדברי רש"י ובכך להבין הדברים,
א) שהיה גדול היה צ"ל שהוא גדול או להוסיף ממנו, ורש"י ממשיך בהמשך אחד שהיה גדול וכסבור שעשה מדעת שזה כבר עולה על לוי והלשון קצת מגומגם באופן זה כאילו זה ענין אחד, ב) אם רצה ליישב דעתו היה לומר בפירוש חמור זה עסקיו רעים ולמה רמז זאת בדרך עקיפה, ומדוע שינה רש"י בלשונו מדעת – נתכוין, ויכל לכתוב שלא מדעת.
ונראה ליישב שלוי תמיד היה מקפיד בכבוד רבה בר רב הונא, וכשראה עכשיו שאינו מקפיד מאחר שהיה רבה גדול אף בענווה וכדאיתא במסכת מועד קטן כח: ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא תרתי יהבו לי חדא לא יהבו לי חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא ויהבו לי ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי,ולכן סבור שעשה מדעת כי מצא בו פגם שאינו ראוי יותר לכבוד, ולוי חשב שאם יאמר לו בפירוש שחמור זה עסקיו רעים ולכן לא הצליח לשומרו שלא יקדים, יגרום לרבה לחשוב שחשד בכשרים ושוב זה יצער את רבה מחמת שהיה נזהר מאוד, ע"כ רמז בדרך עקיפה שלא נתכוין לכלום, שאין לו כוונה נסתרת בענין זה.
