מה ניתן ללמוד משלושה סוגי העבדים הכנעניים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת נח ע"א
ב"הלכה ברורה" מובא פסק השולחן ערוך שאדם מצווה על שביתת עבדו בשבת. הגר"א בביאורו להלכה זו כותב שישנם שלושה סוגים של עבדים כנעניים: א. עבד שמל וטבל וקיבל עליו מצוות כמו גר צדק, רק שגר חייב בכל המצוות ואילו עבד כנעני פטור ממצוות עשה שהזמן גרמא. ב. עבד שקיבל עליו להיות כמו גר תושב (שקיבל עליו שבע מצוות בני נח, או רק שלא לעבוד עבודה זרה, זוהי מחלוקת הראשונים) שמעמדו כזה של גר תושב. ג. עבד שלא קיבל עליו כלום, שמעמדו כמו כל הגויים. השניים האחרונים אינם מהולים ואין יהודי מצווה על שביתתם.
שלושה סוגים אלו מבטאים שלושה כוחות הפועלים בעולם: א. כוח הקדושה, הכוח החיובי, זהו הכוח שבראשו עומד עם ישראל ועבד שמקבל עליו מצוות מצטרף לכוח זה ולכן יכול לומר "אשר קדשנו במצוותיו וכו'". ב. כוח הטומאה, הכוח השלילי, זהו הכוח שאליו שייכים עובדי עבודה זרה, וכן עבד שלא קיבל עליו להימנע מכך, כמו גם הגויים שלא קיבלו על עצמם להימנע מעבודה זרה שייכים לזה. ג. ישנו הכוח הניטרלי, עבד שמצד אחד קיבל עליו לא לעבוד עבודה זרה, או אפילו את כל שבע מצוות בני נח, בכך הוא מבטא את פרישתו מהצד השלילי, אולם מצד שני הוא לא הצטרף באופן מעשי לצד הקדושה החיובי ולא קיבל על עצמו דבר ממה שמיוחד לעם ישראל.
גם בתוך עם ישראל ישנם שלוש קבוצות כאלו, מה שניתן ללמוד מכאן הוא שלא מספיק לקיים את "סור מרע", בכך אדם עדיין לא מצטרף לצד החיובי. רק מי שגם סר מרע וגם מקיים את "ועשה טוב" – שייך לצד החיובי.
