עבודת המידות / רפי זברגר

שבת נג ע''ב

הקדמה

הגמרא בעמוד ב' מצטטת ברייתא אשר הובאה בעמוד א' ועסקה בין היתר ביציאת בהמה עם קמיע בשבת. במאמר זה נרחיב את הדיון על דין קמיע לבהמה ביחס לקמיע לאדם.
 

הנושא

אמר מר: ולא בקמיע (כתב לרפואת חולי) אף על פי שהוא מומחה.
למדנו בברייתא כי אסור לבהמה לצאת עם קמיע למרות שיש חזקה לקמיע זה של הצלה ממחלה שלש פעמים. 
והא אנן תנן: ולא בקמיע שאינו מומחה, הא מומחה - שפיר דמי!
שואלת הגמרא על דין הברייתא, כיצד אוסרים על בהמה לצאת עם קמיע, והרי למדנו בפרק הבא (ס.) כי אסור לאדם לצאת בקמיע שאינו מן המומחה (טרם הציל שלש פעמים). מדייקת הגמרא ממשנה זו: משמע כי אם מדובר ב''קמיע מומחה'', הרי שניתן לאדם לצאת עמו, ואיך יתכן שנאסר על בהמה לצאת בקמיע, דבר המותר לאדם. 
הכי נמי שאינו מומחה.
מתרצת הגמרא כי גם בברייתא מדובר בקמיע שאינו מן המומחה, ולכן נכתב בברייתא כי אסור לבהמה לצאת עם קמיע כזה. 
והא אף על פי שהוא מומחה קתני?
שואלת מיד הגמרא, כיצד לניתן להעמיד כך את הברייתא, והרי אותה ברייתא מרחיבה ואומרת כי מדובר גם אם הקמיע היה מומחה, וגם אז אסור לבהמה לצאת עם קמיע כזה. 
מומחה לאדם ואינו מומחה לבהמה.
עונה הגמרא כי הברייתא מדברת על קמיע "מומחה לאדם'' (הציל שלושה בני אדם) אך אינו מומחה לבהמות. 
ומי איכא מומחה לאדם ולא הוי מומחה לבהמה?
מקשה הגמרא: האם בכלל ייתכן מצב כזה, שהקמיע יכול להציל בני אדם ואינו מסוגל להציל בהמות. הרי סביר להניח כי קמיע המסוגל להציל בני אדם שהם ''יותר מורכבים'', יהיה מסוגל גם להציל בהמות ''פחות מורכבים''. 
אין. אדם דאית ליה מזלא - מסייע ליה, בהמה דלית לה מזלא - לא מסייע לה.
עונה הגמרא, כי הצלת בני אדם אינה ''תלויה'' אך ורק בקמיע, אלא גם בגורם נוסף הנקרא ''מזל''. אדם שיש לו מזל, יכול הקמיע לסייע בהצלה. אך בהמה, שאין לה מזל, בהחלט ייתכן שאותו קמיע שהציל בני אדם לא יהיה מסוגל להציל אותה.
המושג מזל מתפרש על ידי חכמים במספר אופנים:
1. ''מלאך שלו'' ומליץ עליו (רש''י). כלומר, לכל אדם ישנו מלאך משלו, אשר ''מסייע'' לו בשעת הצורך. אם הוא חולה, יכול הוא ''לסנגר'' על הבן אדם, אשר ביחד עם יכולות הקמיע, מסוגלים לרפא את האדם ממחלתו. 
2. דעה ושכל המסייעים לאדם לשמור על עצמו. אדם יודע להישמר ולהיזהר מכל מיני פגעים או מרעין בישין. האדם יכול להנהיג את עצמו בהנהגות מסוימות, כמו אכילה נכונה, סדר יום מאוזן, שמירה על מידות טובות, כמו צניעות וענווה, או זהירות ממידות רעות כמו מן הכעס וכדו'. ''כוחות'' אלו הנתונים לבני אדם בלבד ולא לחיות, הם גם ''מסייעים'' לאדם להינצל ממחלות ביחד עם יכולות הקמיע.
 

מהו המסר

אנו מכירים ממספר מקומות בש''ס כי מזל האדם נקבע כבר בשעת לידתו, אך מנגד אומרים חכמים רבים בגמרא כי ''אין מזל לישראל'', כלומר, למרות אותו מזל שנקבע בעת הלידה, אדם יכול ''לעבוד'' ולשנות את מזלו, לטוב או למוטב.
אם כן, יש מספר משמעויות שונות למושג מזל. מצד אחד, ''גורל'' שנקבע מקדמא דנא, ומצד שני, ''אפשרויות תיקון'' בהמשך הדרך, אם ע''י מלאך הממונה על האדם אשר מסנגר עליו (או במקרה הגרוע, ההיפך מכך), ואם ע''י עבודה אישית של האדם על מידותיו ואורחות חייו.
הדברים הללו מחזקים בנו את המשמעות הגדולה של ''עבודת המידות''. מוטלת חובה על כל אדם ואדם, לחשוב מידי יום, ומידי שעה, כיצד יכול לשפר את מידותיו. כיצד יכול ''לעשות טוב'' לסביבותיו וממילא גם לעצמו. כיצד יכול להרבות בתורה ומעשים טובים, במידות טובות ובדרך ארץ, כך שבכל עת ובכל שעה ''מזלו'' יהיה מוטה לצד החיובי והטוב.


יהא מאמר זה לעילוי נשמות הצדיקים שנפלו במערכות ישראל (יום הזיכרון תש''פ).

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]