טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ודומה כמין תלא אילן – גחן מצוי
"... רבי יהודה אומר: שני מכסאות היו, אחד של עורות אילים מאדמים ואחד של עורות תחשים. רבי נחמיה אומר: מכסה אחד היה, ודומה כמין תלא אילן. והא תלא אילן טמא הוא? הכי קאמר: כמין תלא אילן הוא, שיש בו גוונין הרבה, ולא תלא אילן, דאילו התם טמא, והכא טהור" (שבת, כח ע"א).
פירוש: ... והרי שנינו שר' יהודה אומר: שני מכסאות היו למשכן, אחד של עורות אילים מאדמים ואחד של עורות תחשים. ואילו ר' נחמיה אומר: מכסה אחד בלבד היה למשכן, וחציו עורות אילים, וחציו עורות תחשים. והיה דומה כמין החיה הנקראת תלא אילן. ושואלים: והא [והרי] תלא אילן יצור טמא הוא? ומתקנים: הכי קאמר [כך אמר, כך היתה כוונתו]: כמין תלא אילן הוא שיש בו גוונין הרבה, ואולם לא תלא אילן ממש, שאילו התם [שם] תלא אילן הוא טמא, והכא [וכאן] כיסוי האהל היה טהור, מחיות טהורות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: גחן מצוי שם באנגלית: Common Genet שם מדעי: Genetta genetta
שם נרדף במקורות: תלא אילן, גליקסינון
הנושא המרכזי: מהו "תלא אילן"?
בספרות חז"ל אנו מוצאים תיאור של שימוש בעור יפה ו/או יקר במיוחד, בשני הקשרים. בסוגייתנו אנו לומדים על השימוש בעורות לכיסוי המשכן ואילו בבראשית רבה (וילנא, בראשית, פרשה כ' י"ב) מצאנו: "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ... רבי יוסי בר חנינא אמר סיסרטון, רבי שמעון בן לקיש אמר: גלי קסינון ובהם היו בכורות משתמשין וכו'". לדעת רבי נחמיה (החולק על רבי יהודה) מכסה המשכן היה מעור צבעוני דמוי "תלא אילן" ואילו לגבי כותנות העור נבחר מבין השיטות להתייחס לשיטת רשב"ל שפירש "גלי קסינון" משום שאולי הוא הנקרא גם "תלא אילן".
כנראה שלעור זה התייחס גם הירושלמי (וילנא, שבת, פ"ב הל' ג') אם כי בגרסה שונה: "רבי אלעזר שאל מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה? והכתיב ועורות תחשים. ר' יהודא ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודא אומר טיינין לשם צובעו נקרא. ור' נחמיה אמר גלקטינין. ורבנן אמרין מין חיה טהורה. וגדילה במדבר". מפרש "קרבן העדה": "טיינון. עורות אילים צבועים היו עורות תחשים ונקראים תחשים על שם צבע שדומין לתחשים. גלקטינין. שם צבע". ב"שיירי קרבן" נאמר: "טיינין לשם צובעו נקרא. נראה דטיינין מין חיה טמאה היא אלא דסובר רבי יהודא דעל שם צובעו נקרא כך אבל באמת עורות אילים היו. ורבי נחמיה סובר דעורות חיה טמאה ממש היו והיינו תלא אילן שהוזכר בבבלי". הטענה של "שיירי קרבן" ש"גלקטינין" זהה ל"תלא אילן" מבוססת על ההקבלה הקיימת במחלוקת לגבי מכסה המשכן בין הבבלי והירושלמי. מוצאים אנו, אם כן, זהות בין "גליקסינון", "גלקטינין" ו"תלא אילן" (1).
זהותו של בעל החיים הנקרא "תלא אילן" (ואולי "גליקסינון") איננה ברורה והועלו כמה הצעות של מינים שהמשותף להן הם המאפיינים המתוארים בגמרא. מדובר בבעל חיים טמא בעל כמה גוונים וכנראה גם מטפס על עצים ומכאן שמו "תלא אילן"(2). פרטים נוספים על ה"תלא אילן" אנו מוצאים בתשובות רב נטרונאי גאון (ברודי, אופק, תשובות פרשניות סימן ת"ח): "תלא אילן (שבת כח ע"א): ביריה קטנה היא מן חיות, וכמות חתול גדול, ומרוקם הוא ויש בו גונים הרבה, וטמא הוא. ושמענו שמצוי באיספמיא שתופסין בו שפנים, ובלשון ארמי שיסקא, ובערביא זבזב". בעקבותיו הלך הערוך (ערך "תלא") שכתב בשינויים קלים: "... פי' בתשובות חיה קטנה כדמות חתול ומרוקם הוא ויש בו גוונין הרבה וטמא הוא. ושמענו שמצויין הן במקומכם שצדין בהם שפנים ובלשון ארמי שמו שפקא ובלשון ערבי זבזיב ובלשון יוון תלא אילן". בניגוד לפירושו בערך "תלא" הרי שבערך "גלאקסינון" הסתפק הערוך בציטוט המדרש מבלי לפרשו: "בבראשית רבה פרשת כ"א כתנות עור. ריש לקיש אומר גלאקסינון ובהם היו בכורות משתמשין". העובדה שהערוך קיצר בערך זה אומרת דרשני. ההסבר הסביר הוא שאכן הוא לא זיהה את שם זה ("גלאקסינון") וסבר שאין הוא זהה ל"תלא אילן". ההסבר החלופי הוא שהערוך הסתפק בפירוש בערך "תלא" מתוך מחשבה ש"גלאקסינון" הוא שם נרדף. הסבר זה פחות סביר שהרי ערך באות "ג" ("גלאקסינון") קודם ל"ת" ("תלא") ובנוסף אין הוא מפנה מהמאוחר למקודם ממנו. רש"י הסתפק בתאור החיה אך לא הגדיר את מינה: "תלא אילן - חיה טמאה היא, ומנומרת בגוונין". לשיטת הטוענים שרש"י הכיר את פירוש הערוך תמוהה העובדה שלא ציין את שם החיה שהרי בכל מקרה שהדבר היה ניתן נקב בשמה הלועזי.
בניגוד לערוך הרי שבעל "מוסף הערוך" קיצר דווקא בערך "תלא אילן" והסתפק רק בציטוט דבריו ואילו בערך "גלא קסינון" הרחיב: "פירוש בלשון יוני עור בעוד שערו עליו של מין חולדה יקרה וחשובה הנגדלת במדינות צפון. ואולי היא חולדת הסנאים הנזכרת במשנת דכלאים. פירוש גלא חולדה, פירוש כסנאי דבר נחמד בא מארץ אחרת בלשון יוני. ירושלמי דשבת פרק במה מדליקין ועורות תחשים רבי נחמיה אומר גלקסינון". אם נניח שאכן "תלא אילן" ו"גלאקסינון" הם שמות נרדפים הרי ששני הפירושים משלימים זה את זה ומספקים מידע משמעותי על זהות בעל החיים שאליו התייחסו חז"ל. ניתן לחלק את פרטי המידע לשתי קבוצות עיקריות: א. שמות בעל החיים בשפות השונות. ב. תיאורי מבנה, התנהגות והשימוש הנעשה בו על ידי האדם.
על פי רבי נטרונאי גאון "תלא אילן" בארמית הוא "שיסקא" ובערבית "זבזב". הערוך מוסיף ש"תלא אילן" הוא שם יווני וגורס את השם הארמי והערבי באופן שונה מעט: "ובלשון ארמי שמו שפקא ובלשון ערבי זבזיב". יש להוסיף לשמות אלו גם את השם "גלאקסינון" או "גלקטינין". העדות המוקדמת ביותר שמצאתי לניסיון לפענח את שמות אלו היא בספרו של רבי אברהם הרופא פורטלאונה "שלטי הגיבורים" (עמ' נה) שהודפס לראשונה בשנת שע"ב (1612) שם נכתב:
"... ואני לא מצאתי מלת שפקא לא במתורגמן ולא בצמח דוד ולא באוצר שלשת הלשונות שיש לי, ארמי יוני רומי, גם זבזיב נעלם ממני מתוך הפאנדֵיטי הערביים וחבורו של אנדריאה בלוניסו במלו' הערביות. ותלא אילן אינה באמת מלה יונית (גם כי באומירו היוני המשורר הגדו' שלהם בספרו הראשון מהאיליאדא אני זכרתי מלה דומה כמעט לתלא אילן והיא תיליאון ... שרוצה לומר עז מובחר שהוא באמת בעל חי נצוד ולא צד עד כי פירוש תלא אילן הוא נסתר ממני ועדיין לא באתי עד תכליתו)".
מאידך גיסא אנו מוצאים ב"מוסף הערוך" (ערך "גלאקסימון") שנכתב מאוחר יותר(3) הצעת תרגום לשם היוני "גלאקסימון" בעזרת פירוקו לשתי מילים יוניות שהן "גלא" ו"כסנאי"(4): "פירוש גלא חולדה" "פירוש כסנאי דבר נחמד בא מארץ אחרת". בעזרתו של שראל לוי הצלחתי למצוא שאכן אחד מפירושי השם Γαλη (gali) הוא Weasel כלומר סמור. הסמור ודומיו נקראו בפי חז"ל והמפרשים "חולדה"(5). גם תיאורו של "מוסף הערוך" מצביע על בעל חיים קטן יחסית המשמש בארצות צפוניות להפקת פרוות יקרות (תמונה 1). לאור העובדה שהשם "חולדה" קשור לטורף קטן ניתן לשער שמדובר באחד מבני משפחת הסמוריים הכוללת למשל את הסוגים לוטרה, סמור, חורפן, דלק ועוד. כמה מהמינים היו חשובים בתעשיית הפרוות. למשל, פרוות החורף הלבנה של ההרמין (תמונה 2) יקרת ערך ובמאה ה-14 הותר השימוש בה באנגליה רק לבני משפחת המלוכה. על מנת להגדיר את המין באופן מדוייק(6), לפחות על פי דרכו של רבי נטרונאי גאון, עלינו לבדוק את המאפיינים שהוא מנה והמשתמע מעצם השם "תלא אילן": 1. בעל חיים קטן. 2. דומה לחתול. 3. טמא. 4. קשור לציד של שפנים. 5. בעל חיים צבעוני "מרוקם"(7) 6. מטפס על עצים. ראשית יש להעיר שאין מדובר בציד שפנים כפי שאנו מזהים אותם אלא בארנבונים. רבי נטרונאי גאון תיאר ציד של שפנים ב"איספמיא" כלומר בספרד. כנראה שכוונתו לארנבונים שהם מין שמוצאו מחצי האי האיברי ולא לשפן הסלעים. להחלפה בין שפנים ובין ארנבונים מסורת עתיקה (ראו במאמר "הרי שפן וארנבת דמעלת גרה הן ויש להן שינים למעלה וטמאין"). השימוש בחמוסים (תמונה 3) לצורך ציד ארנבונים היה מקובל באירופה (ראו בתמונה 5).
4 התכונות הראשונות עשויות להתאים לסמור מבאיש (סמור בר אירופי) (תמונה 4) ולחמוס אם כי ייחוס צבעוניות לפרווה איננו ברור משום שהגוונים השולטים בה הם חום וצהוב ולעיתים גם גוון שחור. לוויזון זיהה את "תלא אילן" כחמוס אך התקשה כיצד בעל חיים מבויית נקרא בשם זה שהרי איננו חי ביער. כתשובה הציע להבין את משמעות השם היוני (??? Ζηλουν Ύλην) כ"מתגעגע ליער" משום שהוא נוטה להתחמק מהאדם ולחזור ליער שבו חי אב המוצא שלו הסמור האירופי. להתאמה לשאר התכונות יש משקל מכריע בזיהוי ולכן עלינו להניח שהקדמונים התייחסו גם לטווח הצבעים המצומצם של מינים אלו כמגוון. ייתכן גם שבתחילת ביותם מהסמור האירופי היו החמוסים דומים לו יותר מאשר היום, ובעלי דגם צבעים מרשים יותר מאשר בימינו.
תמונה 5. נשים צדות ארנבונים בעזרת חמוס מקור
ח. י. קאהוט דחה את דברי הערוך ש"תלא אילן" הוא שם יווני משום שלא מצא אותו במילונים(8). לדעתו השם של בעל החיים הזה ארמי ופירושו "תלוי על אילן". הוא זיהה את "תלא אילן" עם חיה הנקראת "גלאקטיטן" (גרסה שונה של השם גלאקסינון). קאהוט הוסיף את השמות Baummarder ב"לשון אשכנז" Martes abietum ב"לשון רומי". שמות אלו הם שמותיו של הדלק האירופי (תמונה 6 – דלק אירופי) או בשמו דלק האורנים. מין זה קשור לנופים מיוערים, חי על עצים וניצוד עבור פרוותו היקרה. קאהוט הציע שתי אפשרויות זיהוי נוספות תחת ההנחה שיש לגרוס "קלא אילן" במקום "תלא אילן" ומדובר בשם יווני. הוא הציע את החמוס ואת הנמייה (תמונה 7). השם galh/gale ( (γαλή הוא שם כללי לסוג סמור שהחמוס נמנה עליו. כאמור, הקושי בשני זיהויים אלו הוא בכך שקשה לייחס למינים אלו את המאפיין שאנו מוצאים בתשובות רבי נטרונאי גאון של בעל חיים מגוון.
סוקולוף (ערך "גלאקסינון") פירש את השם "גלאקסינון" כפרווה ("גלא") של סמור המיובאת על ידי Axeinoi כלומר אדם הגר מסביב ל – Pontus Axenus או Euxenus (הים השחור). י. אהרוני בספרו On some animals mentioned in the Bible"" זיהה את ה"תלא אילן" כסמור משויש (תמונה 8). רוב המאפיינים של מין זה מתאימים לתאורו של רבי נטרונאי גאון אך לא כולם. הוא אמנם טורף בגודל חתול אך שונה במבנהו. פרוותו היתה מבוקשת והיא אכן מגוונת. בית גידולו האופייני הוא אזורי מדבר פתוחים, אזורי אקלים צחיח למחצה, אזורים סלעיים בעמקים יבשתיים ובתות. הם נמנעים מאזורים הרריים. דגם תפוצה זה אינו מתאים לבעל חיים שוכן עצים. הרב נ. סליפקין משער ש"תלא אילן" הוא מין במשפחת הגחניים גחניים הגחן המצוי גחן מצוי zibad (תמונה 9) הנקרא בערבית זיבאד (زباد). מין זה היה נפוץ בארץ. הוא חובב אזורים יבשים וכן אזורים מיוערים בהיותו טפסן מצוין. זיהוי זה עונה על כל המאפיינים של ה"תלא אילן" המשתמעים מהמקורות. הגחן טורף בגודל דומה לחתול ויש לו דגם צבעים ברור ("מרוקם"). הוא מטפס מעולה המבלה את רוב זמנו על עצים.
מקורות עיקריים:
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 95-97.
נ. סליפקין, Mysterious and Mythical Creatures of Scripture, Talmud and Midrash (Zoo Torah/Yashar Books 2006), עמ' 59-60.
(1) על פי הגורסים בסוגייתנו במקום "תלא אילן" "גלא אילן" ובירושלמי "גלקטינין" יש הסבורים שמדובר בשם זהה שהשתבש.
(2) לוויזון העיר בערך Frettchen (חמוס) שלעיתים בעלי חיים נקראו על שם אחד ממאפייניהם ולכן סבר ש"תלא אילן" הוא שם עברי המציין את הקשר שלו לעצים.
(3) הרב בנימין מוספיא (1606-1675).
(4) כנראה שיבוש או הטייה של "קסינון". חולדת הסנאים היא לפי זה "גלא קסינון".
(5) למילה "כסנאי" לא מצאתי תירגום.
(6) עלינו להביא בחשבון את האפשרות שאין מדובר במין ספציפי אלא בקבוצת מינים קרובים.
(7) הביטוי "מרוקם" קשור כנראה לרקמה והכוונה לפרווה בעלת דגמי צבע.
(8) הוא דחה גם את פירוש לויזון שכתב שפירוש השם היוני הוא "המתגעגע ליערים" וראה בו פירוש דחוק.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
