הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב חגי ניר, מכון הירושלמי

ברכות כו ע"ב

מקור זמני התפילות: בבוקר-שחרית, בצהרים-מנחה ובערב-ערבית

"רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום.
רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום".

בבבלי מובאות שתי דעות בנוגע לתקנת התפילה - לדעת הראשונה: האבות הם אלו שתיקנו את התפילות, ולדעה השנייה: תיקנו את התפילות כנגד הקרבנות שהיו בזמן בית המקדש.

לעומת זאת, בירושלמי (ברכות ד, א), מובאות שלוש דעות בנוגע לתקנת התפילות:

דעה ראשונה: "רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר צריך לאדם לומר מודה אני לפניך ה' א-להי וא-להי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה, במנחה צריך אדם לומר מודה אני לפניך ה' א-להי וא-להי אבותי כשם שזכיתני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראות במערב, בערב צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' א-להי וא-להי אבותי כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה כך תוציאני מאפילה לאורה".
יסוד דעה זו: יהודי צריך להתפעל מהשתנות ההרגשה הפנימית לאור השתנות השעות ביממה.

דעה שניה: "ר' יהושע בן לוי אמר: תפילות מאבות למדום...".
יסוד דעה זו: האבות הם מקור ההשראה שלנו (נשים לב שהירושלמי לא אומר, כפי שאומר הבבלי, שהאבות תיקנו את התפילות, אלא אנחנו לומדים את מהות התפילה מהאבות).

דעה שלישית: "ורבנן אמרי: תפילות מתמידין גמרו, תפלת השחר מתמיד של שחר... תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים...".
יסוד דעה זו: זיכרון לקורבנות שהוקרבו בעבר בבית המקדש ותקווה ממשית לבניית המקדש מחדש ולחידוש עבודת הקורבנות.

נשים לב, שהדעה הראשונה בירושלמי, לא מופיעה כלל בבבלי. דעה זו רוצה לכוון את רגשות היהודי, כאומרת לו: אנא שים לב להשתנות השעות ביממה, כוון את תחושותיך בהתאם לכך. תודעת הטבע, והעיסוק בחוקי הטבע, מצויים הרבה בירושלמי והסבר זה ביחס לתפילה היא דוגמה מוחשית לכך.