הפקעת מחשבה לא טובה/ רפי זברגר

שבת לז ע''א-ע''ב 

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה בפרק מחלוקת בית שמאי ובית הלל לעניין נתינת תבשיל או חמין (מים חמים) על גבי גחלים אשר גרפו אותם או קטמו (שמו עליה אפר) ובכך הוסר החשש שמא יחתה בגחלים, ואז יעבור על איסור בישול. 
הגמרא דנה ארוכות על איזה דין המשנה מדברת: האם על דין ''החזרת התבשיל או החמין" על הכירה, או שמא מדובר על דין "השהיית התבשיל או החמין" בערב שבת. במסגרת דיון זה למדנו כי חכמים אוסרים להשהות תבשיל שאינו מבושל כל צרכו על גבי כירה שאינה גרופה או קטומה. במאמר זה נתמקד בדברי רבי יצחק בשם רבי אושעיא.
להבנת הקטע נקדים ונאמר כי ישנם שני מצבים לתבשיל אשר התבשל כל צרכו. 
1. מצטמק ורע לו – אם ימשיך להתבשל, הרי שהתבשיל ייהפך להיות גרוע יותר. 
2. מצטמק ויפה לו – למרות שהוא כבר התבשל, אם ימשיכו לבשלו, הרי שהוא ישתפר ויהיה מבושל טוב יותר. 
 

הנושא

אמר רבי יצחק בר נחמני אמר רבי אושעיא: קטמה והובערה - משהין עליה חמין שהוחמו כל צורכן, ותבשיל שבישל כל צורכו.
אם אדם קטם את הגחלים, ולמרות זאת גחלים חזרו לבעור, במקרה זה מתיר רבי אושעיא להשהות שם חמין שהוחמו כל צרכם, ותבשיל אשר בושל כל צרכו. 
שמע מינה: מצטמק ויפה לו – מותר?
מנסה הגמרא להסיק מדברי רבי אושעיא, כי הוא מדבר גם על מקרים בהם התבשיל המבושל מצטמק ויפה לו, ולמרות זאת מותר להשהות על כירה שגחליה קוטמו וחזרו לבעור. (מסקנה זו נובעת מכך, שאם רבי אושעיא היה מדבר על מצטמק ורע לו, לא היה שום חידוש בדברי רבי יצחק בשם רבי אושעיא).
שאני הכא דקטמה.
עונה הגמרא: אין הכי נמי. המסקנה שהסקנו אמנם נכונה. מכיוון שהוא קטם את הגחלים, מותר לחזור ולהשהות תבשיל אשר התבשל כל צרכו, למרות שהוא מצטמק ויפה לו, ולמרות שהגחלים חזרו לבעור. 
אי הכי, מאי למימרא?
שואלת הגמרא: אם מדובר במקרה שקטם את הגחלים, מהו החידוש של רבי אושעיא המתיר להשהות תבשיל כזה (התבשל כל צורכו, ומצטמק ויפה לו) לכאורה ברור שיהיה מותר להשהות במקרה זה!
הובערה איצטריכא ליה, מהו דתימא - כיון דהובערה הדרא לה למילתא קמייתא, קמשמע לן.
עונה הגמרא שאין זה ברור כלל וכלל. שהרי אנו עוסקים במקרה והגחלים חזרו לבעור. היינו יכולים לחשוב, כי במקרה זה לא נתיר להשהות את התבשיל, כיוון שמצטמק ויפה לו, ויש חשש שמא יחתה שוב בגחלים. לכן חידש רבי יצחק בשם רבי אושעיא, כי אם אדם קטם את הגחלים, הרי ש''פקעה מחשבתו מן התבשיל'', ושוב אין חשש ל''שמא יחתה'' למרות שהגחלים חזרו לבעור. 
 

מהו המסר

מן החידוש של רבי אושעיא, כי קטימת הגחלים מפקיעה ממחשבתו את העיסוק בגחלים וממילא את החשש לחיתויים, למרות שהמצב חזר לקדמותו והם חזרו לבעור כבתחילה, ניתן ללמוד מסר מעניין.
כשאדם ''מחליט'' לנטוש דבר מה, ועושה ''פעולה חיובית'' בנטישה זו, ניתן לומר כי מחשבתו הוסטה מן העניין, גם אם המצב חזר לקדמותו. ניתן לייחס מסקנה זו ל''פעולות חיוביות'', או אף ל''פעולות שליליות''.
אם אדם שוהה ''במקום לא טוב'' ויש חשש להידרדרות, הרי שאם הסיר את עצמו ממקום זה, והסיט את מחשבתו לגמרי לאפיקים אחרים טובים יותר, הרי שאף אם ייתקל באותו מצב כבתחילה, הסיכוי לנפילה קטן יותר.
מנגד, אם אדם הסיר עצמו ממקום חיובי וטוב, והסיט לגמרי את מחשבתו לכיוונים ואפיקים פחות טובים, הרי שהסיכוי ''שיחזור למוטב'' קטנים יותר.
מסקנה: כדאי ורצוי מאוד להסיט את עצמנו ומחשבותינו מאפיקים וכיוונים לא טובים, לכיוונים חיוביים וטובים. להסיט לגמרי מהתודעה שלנו את הכיוונים הפחות טובים, לחשוב רק על הכיוונים והאפיקים הטובים, ובכך נקטין את הסיכוי להתדרדר ולחזור לאותם מצבים ומקומות לא טובים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]