מבטים שונים / רפי זברגר

שבת לב ע''א  

הקדמה

לאחר שלמדנו בכל פרק שני על אילו שמנים ואילו פתילות מדליקים נרות שבת, ועל אילו שמנים ופתילות לא מדליקים (וכן, למדנו על אילו שמנים ופתילות מדליקים בחנוכה, ושאר הלכות חנוכה) למדנו בסוף הדף הקודם משנה קצרה המלמדת מה קורה אם נשים אינן זהירות במצוות הדלקת נרות שבת:
על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה, ובהדלקת הנר.
שעת הלידה היא ''שעה מסוכנת'' לאשה, ולכן, חוסר זהירות במספר מצוות הקשורות לנשים יכולות להוות גורם חס וחלילה למוות. המצוות הן: שמירת דיני טומאה וטהרה של נידות, מצוות הפרשת חלה ומצוות הדלקת נרות שבת. שלושת מצוות אלו מבוצעות בדרך כלל על ידי נשים, ולכן זהירותן במצוות אלו מהוות ''מדד לזכויות בשעת סכנה''.
 

הנושא

הגמרא אמנם מסבירה במספר אופנים שונים, כי שעת לידה מהווה שעת סכנה לאשה, ולכן כל מצווה שקיימה תעמוד לה לזכותה, וחס וחלילה ההיפך. ממשיכה הגמרא ומקשה ''קושיא מתבקשת'':
וגברי היכא מיבדקי?
הבנו במשנה ובגמרא כי לידה מהווה שעת סכנה לאשה, ובשעה זו היא נבחנת לפי מעשיה עד כה. אך מהו ''שעת המבחן'' לגברים? היכן הם נבדקים ועומדים למבחן לפי זכויותיהם או חובותיהם?
אמר ריש לקיש: בשעה שעוברים על הגשר גשר.
ריש לקיש עונה כי מעבר על גשר מהווה ''שעת סכנה'', וזו השעה שגם גברים נבחנים לפי מעשיהם, לזכות או חס וחלילה לחובה. 
ותו לא?
מקשה מיד הגמרא, האם זהו המקום היחידי בו אדם נבחן? האם אין עוד מקומות או מצבים בהם אדם נבחן על פי מעשיו?
אימא: כעין גשר.
עונה הגמרא ''תשובה מתבקשת'' – הגשר אינו אלא דוגמא למקום סכנה. באמת, כל מקום המהווה סכנת שהייה, יכול להיות ''מקום בדיקה'' גם לגבר. ממשיכה הגמרא בתיאור מספר "מקומות סכנה". 
רב לא עבר במברא דיתיב ביה עכו"ם, אמר: דילמא מיפקיד ליה דינא עליה ומתפיסנא בהדיה.
רב, ככל הנראה היה סמוך ובטוח בזכויותיו שלו, אך חשש לעבוד נהר במעבורת שהיה בה נכרי, מתוך חשש שהוא לא קיים אחת משבע מצוות בני נח המוטלות עליו, ועקב כך יקרה משהו למעבורת וגם רב עלול להסתכן בכך.
שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה עכו"ם, אמר: שטנא בתרי אומי לא שליט.
לעומתו, שמואל דווקא חיפש מעבורת שהיו בה נכרים, ועבר עמהם. סיבה לכך: מלאכים אינם עושים שתי שליחויות, ולכן לא ייתכן שהשטן יקטרג בבת אחת של יהודי וגוי. לאור סיבה זו, הנכרי דווקא ''שמר'' עליו בעת הסכנה של מעבר הנהר במעבורת, ושמואל ביקש לעבור דווקא במעבורת שהיו בה נכרים. 
 

מהו המסר

תיאור שני הסיפורים של רב ושמואל מדהים בעוצמתו. דווקא אותו גורם שרב כל כך חשש ממנו, הוא הגורם ששמואל החשיב אותו ל''מקור שמירה'' מפני מרעין בישין. כנראה שיש ''נקודת אמת'' בכל אחד מן המבטים הללו, למרות שהמסקנה שונה והפוכה לגמרי.
אנו יכולים ללמוד מכך מסר חשוב מאוד לחיים. הרבה פעמים אנשים דנים ומתווכחים על נושאים שונים ומגוונים. לכל אחד ישנה ''דעה מוצקה'' משלו. כל אחד חושב שהצדק עימו, והוא מביע את הדעה הנכונה והאמיתית. ואמנם אנו רואים במחלוקת זו של רב ושמואל על ''הבנת דרכי ה' במציאות'' כי ניתן לראות ולבחון מצבים במבטים שונים: כל אחד עם הצדק שלו, וכל אחד ונקודת הסתכלותו על החיים.
יש להיות סבלניים (דרך לענווה, כפי שתואר במאמר של הדף הקודם) ובעלי אורך רוח לשמוע, לקבל ואף להפנים, שלא תמיד הדרך שאנו מביעים ומציגים היא הדרך הנכונה והיחידה, ישנם גם מבטים והסתכלויות שונות על מצבים בחיים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]