סקר
האם אתה משתמש ב"מרגליות הים"?
באופן תדיר
פה ושם
אף פעם לא
לא מכיר


 


הצצה מערבה / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון


בשעה טובה נסיים השבוע את שלוש הבבות של מסכת נזיקין. אמנם נקבע הדף היומי על סדר הבבלי אך הסיום הוא הזדמנות טובה להעיף מבט קצר על ירושלמי נזיקין, השונה ומיוחד משאר תורת ארץ ישראל.

התלמוד הירושלמי לנזיקין קצר בהרבה משאר מסכתות הירושלמי, כמו היתה מסכת נזיקין מעין גירסה ראשונית של ירושלמי שלא זכתה להתגבש לתלמוד מוגמר כפי שיש בידינו על שאר המסכתות. בקונטרס בשם 'תלמודה של קיסרין' בוחן הגר"ש ליברמן את הירושלמי לנזיקין ומסקנתו, כשם קונטרסו, היא שהירושלמי לנזיקין לא הגיע מבית המדרש הגדול שבטבריה, אלא מבית המדרש של קיסריה. אין זה המקום לבחון את הוכחותיו, אך זוהי הזדמנות להציג את שיטתו ולהביא פשט אחד ממסכת נזיקין היכול להתבאר על נקלה מתוך ההקשר ההיסטורי.

קיסריה היתה עיר נמל שוקקת, המרכז המסחרי החשוב ביותר בארץ וזירת התנגשות יומיומית בין היהדות והיוונות. השפה המדוברת בעיר היתה עירוב של יוונית ועברית ובפי ר' אבהו, האמורא הקיסרייני המובהק (קה"ר פ"ז י"ח), מצויים משחקי מילים רבים בלשון היוונית. לא רק תלמידי החכמים, גם עמי הארץ נחשפו להשפעות הזרות. כאשר 'ר' לוי בר חיתה אזל לקיסרין, שמע קלון קריין שמע אלוניסתין' כשהלך ר' לוי לקיסריה שמע קולות קוראים שמע ביוונית (יר' סוטה פ"ז ה"א).

בב"מ (ו ג) שנינו, השוכר את החמור ונעשתה אנגריה, כלומר נלקחה לעבודת המלך, אומר בעל החמור לשוכר 'הרי שלך לפניך' ופטור מפיצוי השוכר, הרי אין ההחרמה אשמתו של הבעלים. ההחרמה היא שרירותית לחלוטין ולכן אין לאף אחד אחריות עליה – לא לבעלים ולא לשוכר. אך במקרה ש'מתה או נשברה – חייב [הבעלים] להעמיד לו [לשוכר] חמור'. ובירושלמי – 'אמ' ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה', שניהם אמוראים בני קיסריה, 'בקפנדריא אין חייב להעמיד לו חמור אחר, בסילקי חייב להעמיד לו חמור אחר'. קפנדריא היא דרך קצרה וצדדית, כפי ששנינו במשנה בברכות 'לא יכנס להר הבית במקלו... ולא יעשנו קפנדריא' (ט ה). ה'בסילקי' הוא הפכו של הקפנדריא, כלומר הוא 'דרך המלך' ('בסילאוס' ביוונית – מלך). השוכר שתפסוהו שליחי המלך והחרימו את בהמתו בדרך צדדית סובל משרירותו של הגורל, שכן מקרה הוא, אך ההולך בדרך המלך ונלקחה בהמתו חייב להעמיד לו הבעלים חמור אחר, שכן אנגריא זו חמורה ושיטתית יותר, ודינה כדין 'המכונית המגויסת' כלומר כ'מתה'.

המינוחים היווניים המרובים הם מאפיין אחד של תלמודה של קיסרין, אך המשך הסוגיה מדגים את מיקומם הגיאוגרפי של האמוראים בצורה אלגנטית בהרבה. 'ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינה, אגרה מיכא ללוד ואינסיבת אנגריא ללוד, אין חייב להעמיד לו חמור אחר', שכרה מכאן ללוד, ונלקחה לעבודת המלך ללוד, הרי זו אנגריא פשוטה והבעלים יכולים לומר 'הרי שלך לפניך'. אך 'מיכא ללוד ואינסיבת אנגריא לצור, חייב להעמיד לו חמור אחר' אם שכר את הבהמה מכאן ללוד ונטלתה המלכות לצור הצפונית, אזי חייב הבעלים להעמיד לשוכר בהמה אחרת, שהרי החרמה זו רצינית הרבה יותר וממילא דינה כדין 'מתה' הבהמה.

מתוך סוגיה זו נפרשת דרך המלך הרומית כפי שהיא נגלית לפנינו היום בשרידיה הארכיאולוגיים, מ'כאן' ועד ללוד, ומ'כאן' ועד לצור - אם כן אין 'כאן' אלא צומת הדרכים החשובה ביותר שבין צור ללוד, הלא היא קיסרין.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר