|
דברי סיום למסכתות בבא קמא מציעא ובתרא / אורן נזרית
הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות
איתא במשנה סוף בבא בתרא קעה: אמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, והן כמעיין הנובע, והרוצה שיעסוק בדיני ממונות - ישמש את שמעון בן ננס. הלימוד בסדר נזיקין מקדש ומטהר את האדם
בספר נר לאבות להרב אבנר אליסון כתב לבאר ע"פ מה שכתב האדמו"ר משוכוטשוב ע"ה בעל ה אבני נזר" בפתיחה לספרו "אגלי טל" על ט"ל מלאכות שבת, כי עיקר תיקון היסוד הוא בלמוד התורה שבע"פ שבפגם זה נפחתה קדושת המחשבה שהיא במח, וכיוון שהתורה היא תלויה במחשבה שהוא במח ובפרט תורה שבע"פ לכן התיקון של פגם טיפי המח הוא בלמוד תורה שבע"פ, ובפרט הלמוד בענייני שבת קדש כי השבת קדושתה מתקן את הברית, וכמ"ש "השבת אות ברית קדש", ועיין בתיקוני הזהר תיקון מ"ח "בראשית תמן" מ"ש ע"ז יעוי"ש, ולפי זה אפשר לבאר היטב מדוע דווקא הקב"ה התחיל ללמד את ישראל דיני ממונות ודיני נזיקין בין אדם לחבירו כי נאמר במשנה ב"ב ד' קע"ה הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, וכן נאמר ב"ק ל "אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהווי חסידא לקיים מילי דנזיקין", ולכן מאחר שכל כך יש חשיבות לדינים הללו מרוב חבתו של השי"ת לעמו ישראל שרצה שיהיו חסידים וחכמים לכן למדם משפטים אלה, ולכן חפץ היה שיעסקו בדיני ממונות שהן מחכימים, ועל ידי זה האדם מתקדש ומקדש את מוחו ומחשבתו כי החכמה תלויה בדעת ובבינה, ולהכי כבר בתחילה מסר להם במרה את מצוות דיני המשפט ומצוות שמירת שבת, כי הן המקדשים ביותר את המחשבה ומכיוון שעם ישראל היו באותו הזמן כתינוק חדש שנולד עתה, וכל דבר שילמדו היטב הוא יחקק במוחם וכמו שאמרו באבות "תינוק למה הוא דומה לדיו הכתובה על נייר חלק" שמוחו זך וטהור, לכן למדם מתחילה עניינים הללו שבת ודינים, שעיקר קדושתו של האדם תלוי בהן הה"ד "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". הלימוד והתפילה צריכים להיות באימה ויראה ברתת וזיעהבספר מאור ושמש פרשת משפטים כתב וזהו ביאור הרש"י ז"ל ואלה המשפטים פירש רש"י ז"ל ואלה מוסיף על הראשונים מה אלו מסיני, רצה לומר כי העשרת הדברות נאמרו בסיני באימה וביראה ברתת וזיעה ובהתלהבות גדול, וכשהאדם לומד ענינים כאלה דברי מוסר הם מעוררים אותו לעשות תשובה והוא לומדם באימה ויראה כנתינתן מסיני, ומלמדינו הכתוב במילת ואלה המשפטים אף אלו מסיני דהיינו לימוד הדינים של התורה מסיני, רצה לומר נלמד מסיני שיהיה הלימוד של התורה הנגלית דהיינו לימוד המשפטים והדינין יהיה ברתת וזיעה והתלהבות כמו בסיני. ומלמדינו הכתוב כשהאדם ירצה ללמוד המשפטים והדינין ועיקר הדינין הם דיני ממונות כמו שאמרו בגמרא הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שצריך להוסיף יותר ולעשות תשובה קודם הלימוד וילמוד באימה ויראה, כי כשלומד דיני ממונות בקל יוכל לבא לידי התפארות בחדשו איזה חידוש לכן צריך לחזק את עצמו יותר ויותר לעשות תשובה קודם הלימוד וזהו ואלה הוא מוסיף על הראשונים דהיינו שצריך להוסיף ולחזק את עצמו לעשות תשובה קודם הלימוד וללמוד באימה ויראה יותר מכשלומד ספרי מוסר, כי הראשונים הן מעוררין את האדם כשלומד אותן וממילא נופל עליו אימה ופחד בעת לימודו. וגמר אומר מה הראשונים מסיני כלומר מה הראשונים נאמרו בסיני ברתת וזיעה וכו' וצריכים אנו ללמוד ברתת ובזיעה כמו שמוכח מהגמרא הנ"ל (ברכות כב.) והודעתם לבניך וגו' אף אלו מסיני, לכן צריכים אנו גם כן ללמוד אותן באימה וביראה ברתת ובזיעה ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח רצה לומר הפירוש גם כן כנ"ל, כי מזבח מרמז לעבודה דהיינו עבודת הקרבנות ועתה היא התפלה במקום קרבן כדאיתא בגמרא (ברכות כו:) תפלה כנגד תמידין תקנו עי"ש, וזה ידוע שיותר יוכל אדם להתפלל בהתלהבות וברתת וזיעה מללמוד בהתלהבות ורתת וזיעה על כן מרמז רש"י ז"ל שתשים סנהדרין אצל וכו' ורצונו לומר לימוד התורה והמשפטים שהם הסנהדרין יהיה כמו מזבח דהיינו עבודת התפלה כך יהיה הלימוד התורה בהתלהבות גדול וברתת וזיעה: כשלומד ומלמד יהיה בענוה ולשמו יתברך
עוד כתב מאור ושמש בפרשת עקב על הפסוק והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, דהנה הקב"ה צוה לעשות מצותיו יתברך והם חוקים ומשפטים, חוקים הם המצות שאין בהם טעם והם למעלה מן השכל ובהם אי אפשר לחדש שום חידוש לא שכל לא סברא מפני שהם למעלה מן השכל, ומשפטים הם המצות שיש בהם טעם ושם יוכל האדם לחדש חידושין באורייתא. וביותר רוב משפטים הם בדיני ממונות וכדאמרינן בגמרא הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שהן כמעין הנובע. והאדם ההוא אשר ה' חלק לו בבינה שיכול לחדש חידושין ומורה לעם דרך ומשמיע אותם המשפטים, מאד מאד צריך ליזהר שלא יגבה לבו בזה ואדרבה צריך להשפיל עצמו שאין החכמה שלו כי ה' יהיב חכמה מפיו דעת ותבונה, רק ילמוד תורה לשמה וישפוט בצדק ולא יהיה מחמיר לאחרים ומקיל לעצמו רק שהוא עצמו ישמור ויעשה המשפטים שיהא נאה דורש ונאה מקיים. וזה פירוש הפסוק והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, פירוש שתהיו בהכנעה כשתשמיעון לעם את המשפטים האלה. ושמרתם ועשיתם אותם, שגם אתם תשמרו ועשיתם שתהיה נאה דורש ונאה מקיים אז ישמור ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד וגו': חשיבות החזרה על הלימוד
בספר תפוחי חיים על בבא בתרא שם כתב לכאורה היה לתנא לומר דבר זה בריש המסכת כהקדמה לסדר נזיקין כדי לעורר את האדם בחשיבות הלימוד בעניני ממונות, אלא דרצה לרמוז דעיקר קנין המסכת אינו ע"י הלימוד בפעם אחת אלא ע"י חזרה, וכמו"ש הטו"ז או"ח סי' מ"ז בביאור הברכה לעסוק בדברי תורה שעסק הוא יגיעה ועמל בתורה בפלפול וסברא עיי"ש, ולכן הזהיר כאן בסיום המסכת כשגמרה פעם אחת לא ידמה בעצמו שכבר זכה בה אלא יחזור ללמוד בסברא ואז יחכם, וזה שאמרו הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות פי' עסק וחזרה ע"כ ודפח"ח. דוקא הלימוד בסדר נזיקין הוא שמחכים ולא העסק בעניני העולם
בספר ליקוטי בתר ליקוטי כתב לפרש בשם בעל ילקוט יהושע שר' ישמעאל באמרו הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות כוונתו היתה להוציא מלב החושבים כי המזל המעשיר הוא מחכים, כי באמת אין הממון מחכים את האדם, ורק עדות ד' נאמנה והיא מחכימת פתי, ולכן הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות בדיני דווקא, אבל העסק באסיפת ממון אינו מחכים את האדם ועל פי הרוב המשקעים את מוחם אך בממון לא ישיגו חכמה אמיתית כי אם ערמימיות. לימוד סדר נזיקין הכנה לסדר קדשים
בספר דברי אגדה כתב בשם בעל ההפלאה כשנפתח לבו בדיני ממונות יעסוק בקדשים, בהסכמת הגאון בעל מחנה חיים לספר סדרי טהרות הביא בשם בעל הפלאה דמשאח"זל הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, הכוונה דהרוצה ללמוד סדר קדשים הנקרא חכמה יעסוק בתחילה בלימוד דיני ממונות דהלימוד בקדשים הוא עמוק עמוק ומי ימצאנו, רק האיש אשר נפתח לבו ושכלו בדיני ממונות הוא יוכל להבין ולהשכיל בקדשים. ולפי שקודשא בריך הוא חדי בפלפולא דאורייתא, אמרתי לצרף לחיבת הקודש חקירה שכתבנו בס"ד כו' אדר א' המהודר התשס"ח ששייכת לסדר נזיקיןהאם איסור נזיקין תלוי באיסור גזל
הטור ח"מ ריש ס' שע"ח כתב "כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו אפילו אינו נהנה", א"כ לכאורה מדברי הטור נראה שאיסור נזקין תלוי בגזל, וכן נראה מהתוס' ב"ק לח. ד"ה עמד בסוגיה שור שלנו שנגח שור שלהם פטור (לר' אבהו מקרא: (חבקוק ג') עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל. ולרבי יוחנן מהפסוק (דברים ל"ג) הופיע מהר פארן, מפארן הופיע ממונם לישראל). כתבו התוס' למ"ד בפ' בתרא (לקמן דף קיג.) גזל כנעני אסור ניחא, אבל למ"ד מותר קשה עכ"ל. כלומר שהתוס' הבינו שמי שסובר שאסור לגזול הגוי א"כ היה צריך להיות שהמזיק את הגוי חייב, לכן קמ"ל שפטור כמו שכתבו השיטה מקובצת בשם הר"ר יונתן שהוא קנס לפי שראה שאכזרים הם וחשודים על כל שהם מצווים משבע מצוות וכל שכן שאין מצרים בצרת אחיהם לפיכך קנסם הכתוב שישמרו את שוריהם, וכל זה לא דיברו אלא על ז' אומות דכתיב בהו לא תחיה כל נשמה ודין הוא שלא ממונם חביב מגופם. וכ"כ המאירי שכל שמקיימים שבע מצוות דינם אצלנו כדינם, ואצ"ל באומות הגדורים בדרכי הדתות ונימוסים לא נאמר כן אלא אם באו לפנינו לדין, אין מעבירים להם את הדרך כמלא מחט אלא יקוב הדין את ההר. החותם ביקרא דאורייתא ע"ה אורן נזרית ס"ט
|