סקר
האם אתה משתמש ב"מרגליות הים"?
באופן תדיר
פה ושם
אף פעם לא
לא מכיר


 

דברי סיום למסכתות בבא קמא מציעא ובתרא / אורן נזרית

 

הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות

איתא במשנה סוף בבא בתרא קעה: אמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, והן כמעיין הנובע, והרוצה שיעסוק בדיני ממונות - ישמש את שמעון בן ננס.


הלימוד בסדר נזיקין מקדש ומטהר את האדם

בספר נר לאבות להרב אבנר אליסון כתב לבאר ע"פ מה שכתב האדמו"ר משוכוטשוב ע"ה בעל ה אבני נזר" בפתיחה לספרו "אגלי טל" על ט"ל מלאכות שבת, כי עיקר תיקון היסוד הוא בלמוד התורה שבע"פ שבפגם זה נפחתה קדושת המחשבה שהיא במח, וכיוון שהתורה היא תלויה במחשבה שהוא במח ובפרט תורה שבע"פ לכן התיקון של פגם טיפי המח הוא בלמוד תורה שבע"פ, ובפרט הלמוד בענייני שבת קדש כי השבת קדושתה מתקן את הברית, וכמ"ש "השבת אות ברית קדש", ועיין בתיקוני הזהר תיקון מ"ח "בראשית תמן" מ"ש ע"ז יעוי"ש, ולפי זה אפשר לבאר היטב מדוע דווקא הקב"ה התחיל ללמד את ישראל דיני ממונות ודיני נזיקין בין אדם לחבירו כי נאמר במשנה ב"ב ד' קע"ה הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, וכן נאמר ב"ק ל "אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהווי חסידא לקיים מילי דנזיקין", ולכן מאחר שכל כך יש חשיבות לדינים הללו מרוב חבתו של השי"ת לעמו ישראל שרצה שיהיו חסידים וחכמים לכן למדם משפטים אלה, ולכן חפץ היה שיעסקו בדיני ממונות שהן מחכימים, ועל ידי זה האדם מתקדש ומקדש את מוחו ומחשבתו כי החכמה תלויה בדעת ובבינה, ולהכי כבר בתחילה מסר להם במרה את מצוות דיני המשפט ומצוות שמירת שבת, כי הן המקדשים ביותר את המחשבה ומכיוון שעם ישראל היו באותו הזמן כתינוק חדש שנולד עתה, וכל דבר שילמדו היטב הוא יחקק במוחם וכמו שאמרו באבות "תינוק למה הוא דומה לדיו הכתובה על נייר חלק" שמוחו זך וטהור, לכן למדם מתחילה עניינים הללו שבת ודינים, שעיקר קדושתו של האדם תלוי בהן הה"ד "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".


הלימוד והתפילה צריכים להיות באימה ויראה ברתת וזיעה

בספר מאור ושמש פרשת משפטים כתב וזהו ביאור הרש"י ז"ל ואלה המשפטים פירש רש"י ז"ל ואלה מוסיף על הראשונים מה אלו מסיני, רצה לומר כי העשרת הדברות נאמרו בסיני באימה וביראה ברתת וזיעה ובהתלהבות גדול, וכשהאדם לומד ענינים כאלה דברי מוסר הם מעוררים אותו לעשות תשובה והוא לומדם באימה ויראה כנתינתן מסיני, ומלמדינו הכתוב במילת ואלה המשפטים אף אלו מסיני דהיינו לימוד הדינים של התורה מסיני, רצה לומר נלמד מסיני שיהיה הלימוד של התורה הנגלית דהיינו לימוד המשפטים והדינין יהיה ברתת וזיעה והתלהבות כמו בסיני. ומלמדינו הכתוב כשהאדם ירצה ללמוד המשפטים והדינין ועיקר הדינין הם דיני ממונות כמו שאמרו בגמרא הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שצריך להוסיף יותר ולעשות תשובה קודם הלימוד וילמוד באימה ויראה, כי כשלומד דיני ממונות בקל יוכל לבא לידי התפארות בחדשו איזה חידוש לכן צריך לחזק את עצמו יותר ויותר לעשות תשובה קודם הלימוד וזהו ואלה הוא מוסיף על הראשונים דהיינו שצריך להוסיף ולחזק את עצמו לעשות תשובה קודם הלימוד וללמוד באימה ויראה יותר מכשלומד ספרי מוסר, כי הראשונים הן מעוררין את האדם כשלומד אותן וממילא נופל עליו אימה ופחד בעת לימודו. וגמר אומר מה הראשונים מסיני כלומר מה הראשונים נאמרו בסיני ברתת וזיעה וכו' וצריכים אנו ללמוד ברתת ובזיעה כמו שמוכח מהגמרא הנ"ל (ברכות כב.) והודעתם לבניך וגו' אף אלו מסיני, לכן צריכים אנו גם כן ללמוד אותן באימה וביראה ברתת ובזיעה ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח רצה לומר הפירוש גם כן כנ"ל, כי מזבח מרמז לעבודה דהיינו עבודת הקרבנות ועתה היא התפלה במקום קרבן כדאיתא בגמרא (ברכות כו:) תפלה כנגד תמידין תקנו עי"ש, וזה ידוע שיותר יוכל אדם להתפלל בהתלהבות וברתת וזיעה מללמוד בהתלהבות ורתת וזיעה על כן מרמז רש"י ז"ל שתשים סנהדרין אצל וכו' ורצונו לומר לימוד התורה והמשפטים שהם הסנהדרין יהיה כמו מזבח דהיינו עבודת התפלה כך יהיה הלימוד התורה בהתלהבות גדול וברתת וזיעה:

והוסיף על דבריו בספר מצור דבש להרב דב זאב שטיינהוז זצ"ל דבריו שבדיני ממונות מצוי יותר לעסוק בדברים ארציים לכאורה במריבות שבין אדם לחברו וכדו' ועל כן נצרכת היראה בלימוד זה במיוחד בכדי שנחוש שגם דברים אלה הם מסיני.


כשלומד ומלמד יהיה בענוה ולשמו יתברך

עוד כתב מאור ושמש בפרשת עקב על הפסוק והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, דהנה הקב"ה צוה לעשות מצותיו יתברך והם חוקים ומשפטים, חוקים הם המצות שאין בהם טעם והם למעלה מן השכל ובהם אי אפשר לחדש שום חידוש לא שכל לא סברא מפני שהם למעלה מן השכל, ומשפטים הם המצות שיש בהם טעם ושם יוכל האדם לחדש חידושין באורייתא. וביותר רוב משפטים הם בדיני ממונות וכדאמרינן בגמרא הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שהן כמעין הנובע. והאדם ההוא אשר ה' חלק לו בבינה שיכול לחדש חידושין ומורה לעם דרך ומשמיע אותם המשפטים, מאד מאד צריך ליזהר שלא יגבה לבו בזה ואדרבה צריך להשפיל עצמו שאין החכמה שלו כי ה' יהיב חכמה מפיו דעת ותבונה, רק ילמוד תורה לשמה וישפוט בצדק ולא יהיה מחמיר לאחרים ומקיל לעצמו רק שהוא עצמו ישמור ויעשה המשפטים שיהא נאה דורש ונאה מקיים. וזה פירוש הפסוק והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, פירוש שתהיו בהכנעה כשתשמיעון לעם את המשפטים האלה. ושמרתם ועשיתם אותם, שגם אתם תשמרו ועשיתם שתהיה נאה דורש ונאה מקיים אז ישמור ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד וגו':

וכן בספר דברי שמואל להג"ר שמואל הלוי ראטה באר על הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם יש לפרש מה דכתיב לפניהם על פי מה דכתיב קהלת ח א חכמת אדם תאיר פניו ואמרו חז"ל בבא בתרא קעה: הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, ואם כן מבואר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לצורך פניהם שעל ידי שיתעסקו בדיני ממונות יהיו פניהם מאירים על ידי שיחכמו וחכמת אדם תאיר פניו, ועל פי זה יש לבאר הסמיכות ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו, דמבואר בספרים דזה הוי אזהרה גם כן שלא יעלה אדם במדריגה שלא שלו ולא שייך אצלו, וזהו לא תעלה במעלות, או כפשוטו כשרוצה לעבוד הבורא יתברך צריך שיהיה בתכלית השפלות שאין אצלו שום מעלה, וזהו לא תעלה במעלות כל זמן שאתה בעל מעלות אצל עצמך לא תעלה לעבוד עבודתו יתברך אשר לא תגלה ערותך כי על ידי זה יפול הנופל ח"ו, והנה איתא בספר הק' צמח ה' לצדיק דלכך אין אדם רואה פניו כדי שלא יתגאה בצלם אלקים שבפניו, נמצא הארת פנים גורם לגאות ח"ו, ואם כן מבואר הסמיכות לא תעלה במעלות וגו' היינו שיהיה בשפלות אצל עצמו ואז ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם שיהיה להם הארת פנים ואין חשש שיתגאה על ידי זה.


חשיבות החזרה על הלימוד

בספר תפוחי חיים על בבא בתרא שם כתב לכאורה היה לתנא לומר דבר זה בריש המסכת כהקדמה לסדר נזיקין כדי לעורר את האדם בחשיבות הלימוד בעניני ממונות, אלא דרצה לרמוז דעיקר קנין המסכת אינו ע"י הלימוד בפעם אחת אלא ע"י חזרה, וכמו"ש הטו"ז או"ח סי' מ"ז בביאור הברכה לעסוק בדברי תורה שעסק הוא יגיעה ועמל בתורה בפלפול וסברא עיי"ש, ולכן הזהיר כאן בסיום המסכת כשגמרה פעם אחת לא ידמה בעצמו שכבר זכה בה אלא יחזור ללמוד בסברא ואז יחכם, וזה שאמרו הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות פי' עסק וחזרה ע"כ ודפח"ח.


דוקא הלימוד בסדר נזיקין הוא שמחכים ולא העסק בעניני העולם

בספר ליקוטי בתר ליקוטי כתב לפרש בשם בעל ילקוט יהושע שר' ישמעאל באמרו הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות כוונתו היתה להוציא מלב החושבים כי המזל המעשיר הוא מחכים, כי באמת אין הממון מחכים את האדם, ורק עדות ד' נאמנה והיא מחכימת פתי, ולכן הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות בדיני דווקא, אבל העסק באסיפת ממון אינו מחכים את האדם ועל פי הרוב המשקעים את מוחם אך בממון לא ישיגו חכמה אמיתית כי אם ערמימיות.


לימוד סדר נזיקין הכנה לסדר קדשים

בספר דברי אגדה כתב בשם בעל ההפלאה כשנפתח לבו בדיני ממונות יעסוק בקדשים, בהסכמת הגאון בעל מחנה חיים לספר סדרי טהרות הביא בשם בעל הפלאה דמשאח"זל הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, הכוונה דהרוצה ללמוד סדר קדשים הנקרא חכמה יעסוק בתחילה בלימוד דיני ממונות דהלימוד בקדשים הוא עמוק עמוק ומי ימצאנו, רק האיש אשר נפתח לבו ושכלו בדיני ממונות הוא יוכל להבין ולהשכיל בקדשים.

ויה"ר שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, ויחד לבבנו וליראה ולאהבה את שמך ועי"ז נזכה לגאולה השלימה במהרה בימנו אמן.



ולפי שקודשא בריך הוא חדי בפלפולא דאורייתא, אמרתי לצרף לחיבת הקודש חקירה שכתבנו בס"ד כו' אדר א' המהודר התשס"ח ששייכת לסדר נזיקין


האם איסור נזיקין תלוי באיסור גזל

הטור ח"מ ריש ס' שע"ח כתב "כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו אפילו אינו נהנה", א"כ לכאורה מדברי הטור נראה שאיסור נזקין תלוי בגזל, וכן נראה מהתוס' ב"ק לח. ד"ה עמד בסוגיה שור שלנו שנגח שור שלהם פטור (לר' אבהו מקרא: (חבקוק ג') עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל. ולרבי יוחנן מהפסוק (דברים ל"ג) הופיע מהר פארן, מפארן הופיע ממונם לישראל). כתבו התוס' למ"ד בפ' בתרא (לקמן דף קיג.) גזל כנעני אסור ניחא, אבל למ"ד מותר קשה עכ"ל. כלומר שהתוס' הבינו שמי שסובר שאסור לגזול הגוי א"כ היה צריך להיות שהמזיק את הגוי חייב, לכן קמ"ל שפטור כמו שכתבו השיטה מקובצת בשם הר"ר יונתן שהוא קנס לפי שראה שאכזרים הם וחשודים על כל שהם מצווים משבע מצוות וכל שכן שאין מצרים בצרת אחיהם לפיכך קנסם הכתוב שישמרו את שוריהם, וכל זה לא דיברו אלא על ז' אומות דכתיב בהו לא תחיה כל נשמה ודין הוא שלא ממונם חביב מגופם. וכ"כ המאירי שכל שמקיימים שבע מצוות דינם אצלנו כדינם, ואצ"ל באומות הגדורים בדרכי הדתות ונימוסים לא נאמר כן אלא אם באו לפנינו לדין, אין מעבירים להם את הדרך כמלא מחט אלא יקוב הדין את ההר.

וכן נראה מדברי רבינו יונה בפירושו לאבות (פ"א משנה א ד"ה משה קבל (השני)) כתב וז"ל: כתוב "לא תגזול" וכל "נזיקין בכלל אותו הלאו", והן הן התורה שהיה קבלת משה בסיני אע"פ שלא נכתבו עכ"ל, נראה שלמד כמו התוס' שאיסור נזיקין תלוי באיסור גזל.

וכן נראה מדברי המאירי בב"ק קיט. שכתב וז"ל: מי שרואה אי זה דבר ומכריח את בעליו למכרו ונותן דמים הרי זה נקרא חמסן ובכלל גזלה הוא נמצאו הגזלות שלש גזלה וחמס וגרמה וכולן בכלל גזלה לענין עונש ולענין השבה ותשובה על הדרכים שהתבאר עכ"ל. כלומר גרמה כיון המאירי לדין מוסר שבאר קודם שהוא בכלל מזיק ועליו כתב המאירי שהוא בכלל גזל, דהיינו גם למאירי נראה שדין נזיקין תלוי בדין גזל.

כלומר יוצא בשיטת הראשונים הנ"ל שאיסור נזיקין תלוי באיסור גזל, כלומר לשיטתם אם לא היתה התורה כותבת איסור גזל יתכן שגם האסור להזיק ע"מ לשלם היה מותר ואף שלמדנו איסור להזיק ותשלומין למזיק מהפסוקים מכה בהמה ישלמנה וד' אבות נזיקין, האיסור הוא במזיק שלא על מנת לשלם, אבל את הרחבת האיסור שגם להזיק על מנת לשלם אסור למדנו מאיסור גזל וכך פירשו הפרישה והב"ח את הטור בריש ס' שע"ח, אמנם הב"ח נשאר בקושיה שהיה אפשר ללמוד איסור להזיק על מנת לשלם מאיסור בל תשחית, דאפילו בשלו אינו רשאי (ב"ק צ:) (וראה בזה לקמן).

אמנם ישנם שיטות ראשונים ואחרונים שלא הזכירו שאיסור נזיקין תלוי באיסור גזל הלא המה היד רמ"ה בב"ב כו. ס' קז שכתב שהאיסור לגרום נזק נלמד מלפני עור או מ"ואהבת לריעך כמוך". והרא"ש בתשובה כלל ק"ח ס' י' כתב שהקפידה התורה שלא יגרום נזק לחבירו כי "דרכיה דרכי נועם".

וכן לטעם שכתבו הרש"ש כתובות יח והקהילות יעקב ב"ק ס' א' ומנחת חינוך בקומץ המנחה מצוה יא' שיסוד איסור נזיקין נלמד מק"ו דהשבת אבידה שאם התורה חייבה להשיב כ"ש שיהיה אסור להזיק בידיים.

ועוד כתב הקהילות יעקב שם מקור לאיסור נזקין דכתיב שופטים ושוטרים תתן לך וכתיב בצדק תשפוט עמיתך, דמזה נלמד אילו בא אדם לב"ד ומבקש רשות להזיק ממון חבירו על דעת לשלם ברור שב"ד צריכים למונעו מפני שרק בעל הממון יש לו הרשות להחליט מה יעשה בממונו ולא מי שאינו בעל הממון, וכל שב"ד היו מעכבים ומונעים ממנו לעשות איזה דבר הרי גם הוא מוזהר שלא יעשה בעצמו שזה יסוד דיני ממונות שרק ע"פ הוראת ב"ד יש לאדם לעשות פעולות בממון חבירו, וכמו שכתב הרמב"ן דילפינן יורד לאומנותו של חבירו אסור מהתורה מקרא דשם שם לו חוק ומשפט, דהיינו שהשי"ת מסר לחכמי ישראל לקבוע הנהגת סדרי המדינה ולכך אם חז"ל קבעו שאין לרדת לאומנות חבירו הרי יש איסור תורה בכך.

ולשיטות ראשונים ואחרונים אלו שלא תלו איסור נזיקין באיסור גזל יש לומר שהפסוקים מכה בהמה ישלמנה וד' אבות נזיקין הם חיובי תשלומין ולא איסורים ומקור האיסור להזיק נלמד מואהבת לרעך ושאר לימודים.

ונפקא מינה טובא יש בברור זה האם יהיה מותר להזיק גוי שלא על מנת לשלם לו, באופן שאין בו משום בל תשחית, כגון לבער חמץ שהפקיד הגוי אצל היהודי באחריות בערב פסח שאין בו משום בל תשחית.

שלסוברים שאיסור נזיקין תלוי באיסור גזל, א"כ יהיה אסור לבער כי נפסק שגזל הגוי אסור (ח"מ ס' שמ"ח ס"ב וס' שנ"ט ס"א), ויהיה מותר להזיקו רק על דעת לשלם שבאופן כזה גם גזל בגוי ע"מ לשלם אינו אסור, כיון שכתבו היד רמה ב"ב טז. אות קצ"ט ומנ"ח מצוה רכ"ד אות ג' שבן נח אינו מצוה בגוזל ע"מ למיקט אפילו כגזל מישראל וכ"ש מגוי, וה"ה ישראל מעכו"ם אינו אסור בגוזל ע"מ למיקט דלא מסתבר שיהא ישראל אסור בשל עכו"ם במידי דעכו"ם מותר בשל ישראל. וכעין דמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רכ"ז סעי' כ"ו) שגוי שאינה לישראל חייב שלא יהא כח עכו"ם חמור משל ישראל, וכן מצינו כל מקום שישראל בשל עכו"ם פטור ועכו"ם בשל ישראל חייב ולא מצינו בהיפך וכ"כ בשו"ת בצל החכמה ח"ג ס' מ"ח, וכן נראה דעת השאגת אריה בס' פח, שו"ע הרב ס' תמ' ס"י, החזו"א (ב"ק סימן י סקי"ד) והחוות דעת ס' קס"ט שאוסרים להזיק את הגוי ואם הזיקו ס"ל דצריך לשלם, נראה שבכה"ג יודו שמותר להזיקו שהרי חייב לבער החמץ של שהפקיד אצלו הגוי באחריות כמו שפסק (בש"ע או"ח ס' ת"מ ס"י) כשיזיקו על דעת לשלם לו.

ולסוברים שאין איסור נזיקין תלוי באיסור גזל, אלא נלמד מק"ו דהשבת אבידה יהיה מותר להזיקו אפילו על דעת שלא לשלם אא"כ יתבענו, לפי שאבידת הגוי מותרת ורק במקום שיש חילול ה' אסורה וחייב להחזירה כמו שפסק בש"ע (חו"מ ס' רס"ו ס"א), וכ"נ דעת המנחת חינוך בקומץ המנחה מצוה יא, ואפשר שהוא הדין ליד רמה שלמד מלפני עור ומואהבת לריעך כמוך ולראש בתשובה שלמד מדרכיה דרכי נועם, שיהיה מותר להזיק הגוי כשאין חשש של בל תשחית גם שלא על דעת לשלם אא"כ יתבענו שלא יהיה חילול ה', וכמו שאיתא בירושלמי ב"ק פ"ד ה"ג אפילו לר"ג שגזל הגוי מותר מ"מ גזר גזילת עכו"ם שתהא אסורה משום חילול ה'.

ובענין קושיית הב"ח אפשר לתרץ שיש אופנים שאין בהם משום בל תשחית אמנם משום גזל יש בהם, והוא הדין שיהיה בהם איסור נזיקין אפילו אם כוונתו לשלם עליהם, כגון לשבור כוס זכוכית של חבירו בחתונה לזכרון ירושלים וכדו' וכן לשבור כלים של חבירו להטיל אימה בתוך ביתו. וכן אם מזיק נזק שאינו משחית לגמרי לשיטת רש"י בחולין ז. עקרנא להו (לחתוך לסוסים הגיד) איכא צער בעלי חיים, ופרש"י שם ד"ה עקרנא - שלא יוכלו לבעט ובל תשחית ליכא שיהו ראויות לדישה.

ובכל אלו אם היינו לומדים איסור נזיקין על מנת לשלם מבל תשחית היה מותר להזיקו באלו על מנת לשלם, אבל כיון שלימדנו הראשונים איסור נזיקין מאיסור גזל גם באלו אסור להזיק על מנת לשלם.


החותם ביקרא דאורייתא ע"ה אורן נזרית ס"ט
החונה פה עיר האבות
באר שבע



כתובתינו לואי פיקרד 22/7 באר שבע טל:0548410379,086486803
ניתן להשיג דיסקים שהוצאנו בס"ד בש"ס במסגרת הדף יומי, וכן שיחות מוסר וחיזוק, ושיעורי הלכה ועוד.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר