דיוק וחידוש ברש"י

מסכת בבא קמא דף ט

עמוד ב

רש״י ד״ה שליש ביתו. שחייב אדם לבזבז במצות לולב או ציצית או ספר תורה שליש מה שיש לו: בהידור מצוה עד שליש במצוה. שאם מוצא ב' ספרי תורות לקנות ואחד הדור מחבירו יוסיף שליש הדמים ויקח את ההדור דתניא (שבת דף קלג:) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לך ספר תורה נאה לולב נאה טלית נאה ציצית נאה:

בתחילה נקט הסדר לולב ציצית וס"ת וברש"י שאח"ז הביא הברייתא שסידורה ס"ת לולב ציצית והנה הברייתא סידורה נכון ופשוט דס"ת הוא חיוב כל הזמן שמי שאין לו מחויב לכתוב, ולולב חיובו אחת בשנה וציצית אינו חייב כלל רק כשלובש בגד ארבע כנפות, וההסבר ברש"י הוא מפני שהגמרא שואלת מיד דאיכא דאיתרמי לי תלתא יאבד כל כספו, והנה אם נעשה חשבון לדוגמא ספר תורה בשלושים אלף, טלית בתוספת עיטורים מכסף אלף, לולב עם אתרוג מהודר מאוד חמש מאות, הרי שאם ס"ת זה שליש כספו נשאר לו שישים אלף ויוכל לקנות הטלית והלולב וישאר לו כסף עדיין, משא"כ כשהלולב והאתרוג הם שליש כספו וע"כ נקט בסדר הזה דאז  יגמר כספו כבר במצוה השניה, ובזה אפשר ליישב דברי התוספות אילו איתרמיא ליה. אפילו מיירי בעשורייתא דרבי כדאשכחן בפרק מציאת האשה (כתובות דף סח.) מ''מ ידוע שלא היה חייב לבזבז כל כך:.