בשביל להתאחד צריך נס?

יצירת אחדות – פעולה אנושית או אלוקית

שבת צח ע"ב / חיים אקשטיין

והבריח התיכון בתוך הקרשים, תנא: בנס היה עומד.

אם התיאור של מלאכת המשכן בפרשות התורה נראה מפורט מאוד, בחז"ל ובפרשנים הוא מפורט ומורכב אפילו יותר. חכמינו עסקו בחישובים ארוכים ומדויקים של כל פרטי המשכן וכליו. לכן מפתיע לראות בגמרא, באמצע פירוט הנדסי סביב מבנה המשכן, את המשפט הקצר הזה. האופן שבו הבריח התיכון עבר בתוך הקרשים, לאורך כל צדדי המשכן, מוסבר במשפט אחד קצר: בנס היה עומד. אין זו הפעם היחידה שפרט במשכן מוסבר באופן ניסי, ועדיין זה בולט על רקע רוב התיאורים.

תוספות במקום מעירים שהאמרה הזו איננה דעה מוסכמת בחז"ל. במקום אחר יש הסבר ריאלי יותר: לא היה בריח אחד שעבר בין כל הצדדים של המשכן. בכל אחד משלושה צדדים של המשכן היה בריח אמצעי משלו, כפי שמתארת התורה, והבריח הנוסף עבר רק בצד הרביעי. במילים אחרות: זה לא היה נס. לא היה חיבור פלאי בין כל הצדדים השונים, אלא לכל צד היה בריח בפני עצמו ולא יותר.

המחלוקת בין המקורות התנאיים מזכירה מחלוקת בין הפרשנים בספר יחזקאל. באחת מהנבואות הידועות בספר יחזקאל, מצטווה יחזקאל לקחת שני עצים, כנגד ממלכת יהודה וכנגד ממלכת אפרים, ולחבר אותם לעץ אחד. "והיו לאחדים בידך". הפרשנים נחלקים ביניהם מה בדיוק קרה שם: לפי דעה אחת, שני העצים התחברו באופן פלאי לעץ אחד. לפי דעה אחרת לא היה זה נס (כפי שברוב המקרים שבהם נביאים נשלחו לומר חזון כלשהו מול העם, הם לא עשו ניסים) אלא בסך הכל ציווי לקרב שני עצים זה לזה שייראו כאחד. לא הייתה שום יומרה להפוך אותם באופן על טבעי לעץ אחד. גם זו מחלוקת על אותו עיקרון: אם מדובר באיחוד מלא בין גופים שאינם מתחברים (עצים נפרדים או קירות בצדדים שונים) בוודאי זה נס, ואם אין זה נס – האיחוד אינו מושלם.

המשכן, ברבים מפרטיו, התווה לעם ישראל את דרך האחדות. לימים עם ישראל הקים ממלכה, פיצל את הממלכה, והתמודד מול אתגר האחדות המסובך. עד היום עם ישראל מדבר על אחדות ושואף לאחדות, אך מגלה כמה קשה ליישם אותה. הקושי מציב לפנינו שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא לשאוף לחיבור מלא, בלי הפרדה, בלי אגו ובלי אינטרסים אישיים. במציאות שלנו, צריך להודות, זה דורש נס. רק התערבות אלוקית של עושה השלום במרומיו יכולה לעשות זאת. אך אפשר, עד שנזכה לנס כזה, להנמיך מעט את הציפיות. גם אם לא נצליח להגיע לאחדות המושלמת, לפחות שנהיה מסוגלים להתקרב. להיפגש. לעמוד זה לצד זה באותו משכן.