בלי לקבל עזרה

שיתוף פעולה מול ייחוד אישי

שבת צו ע"ב / חיים אקשטיין

איש איש ממלאכתו אשר המה עושים – ממלאכתו הוא עושה, ואין הוא עושה ממלאכת חברו.

לא הרבה מסופר לנו על האופן שבו עסקו בני ישראל במלאכת המשכן. מתואר כיצד הם הביאו תרומה בהמוניהם, ולאחר מכן מתוארים הפרטים של המשכן וכליו. כיצד התנהלה העבודה עצמה? איך נראה מתחם העבודה של החרשים או של האורגים? איזו אווירה שררה בסטודיו של בצלאל ואהליאב? אנו יכולים רק לדמיין. בדמיון אפשר לצייר את כל האמנים ואנשי המלאכה עובדים יחד, בתור חלק מגוף אחד, מן הסתם בשיתוף פעולה. אולם הגמרא דורשת פסוק אחד בתיאור מלאכת המשכן, ועל פיו משרטטת צורת עבודה שונה לגמרי: "איש איש ממלאכתו אשר המה עושים – ממלאכתו הוא עושה, ואין הוא עושה ממלאכת חברו".

ההקשר בגמרא הוא הלכתי: כיוון שכל מלאכות השבת נלמדות מהמלאכות שנעשו במשכן, מבררת הגמרא מה המקור לאיסור לזרוק חפץ ארבע אמות ברשות הרבים. היא עונה שהעוסקים במלאכה היו צריכים להעביר כלי מלאכה זה לזה, ובמקרה הצורך היו מעבירים את הכלים באמצעות זריקה. בתחילה מקשה הגמרא – אולי הם ישבו זה לצד זה, ולכן לא היו צריכים לזרוק אלא רק להעביר מיד ליד? הגמרא דוחה זאת ואומרת שהם לא ישבו קרוב. אילו היו יושבים קרוב מדי, היו יכולים לפצוע זה את זה תוך כדי עבודה. הגמרא מקשה שאפשר בכל זאת לשבת קרוב מבלי לפגוע זה בזה, ואז מביאה קושיה נוספת מהמדרש על "איש איש ממלאכתו" – גם אם נאמר שאנשי המלאכה ישבו קרוב זה לזה, הם לא היו צריכים להעביר ביניהם כלים, כיוון שלכל אחד היו כלי המלאכה שלו.

אם כן, מהגמרא עולה שהעבודה במשכן לא הייתה משותפת כל כך. אנשי המלאכה היו צריכים לשמור על מרחק מסוים ביניהם, ובנוסף כל אחד היה מצויד בכלים משלו, כך שלא היו צריכים לשאול ולהשאיל. בהנחה שמלאכת המשכן אמורה לשמש דוגמה ומופת – האם זה המודל לעבודה? יחסי עבודה של הפרדה וניתוק, שבהם כל אחד מתנהל לבד ללא עזרה הדדית?

בוודאי יש משמעות לעבודה משותפת, אך המשכן מלמד שיש משמעות גם לעבודה בנפרד. התורה מדגישה את המלאכה של כל אחד, "איש איש ממלאכתו", ובזאת מראה את חשיבותו של כל איש מלאכה מצד עצמו. המשכן הוא דגם לכל מלאכה לדורות, ולכן יש משמעות לכל מלאכה שנעשית בו, וממילא יש ערך ייחודי למלאכתו של כל אחד ואחד. יש לו כלים משלו, יש לו אופן עבודה משלו, עליו להביא לידי ביטוי את דרכו שלו ללא השפעה חיצונית וללא תלות באחרים. מתוך עבודה פרטנית זו, שבה כל אחד היה ממוקד במלאכתו האישית, יצא משכן אחד גדול המחבר את כל הגוונים.

ההתנהלות כמבודדים אינה בהכרח חיסרון. היא הזדמנות לאדם לגלות את ייחודו העצמי, ומתוך כך להעמיק ולהרחיב את האחדות.