לא לזלזל / רפי זברגר

שבת כג ע"א  

הקדמה

אנו ממשיכים בדיני חנוכה, ובמאמר זה נעסוק בברכות הדלקת נרות חנוכה. 
 

הנושא

אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך.
רב חייא בשם רב פוסק כי יש לברך על הדלקת הנרות (בהמשך יפורטו אילו ברכות), ורב ירמיה מוסיף כי גם המהלך ברחוב ורואה נרות דלוקים מברך. רש''י מסביר כי מדובר באדם אשר טרם ברך, וגם לא עתיד לברך בהמשך. 
אמר רב יהודה: יום ראשון הרואה מברך שתים, ומדליק מברך שלש. מכאן ואילך, מדליק מברך שתים, ורואה מברך אחת.
רב יהודה מפרט כמה ברכות מברכים בכל מצב: המדליק ביום ראשון מברך שלש ברכות: להדליק נר של חנוכה, שעשה ניסים לאבותינו ושהחיינו, ואדם הרואה (כמוסבר ברש''י לעיל) מברך שתי ברכות: שעשה ניסים לאבותינו ושהחיינו. בשאר הימים יורדים ברכה אחת: המדליק – שתי ברכות, הרואה – ברכה אחת. 
מאי ממעט? ממעט זמן.
"הברכה היורדת" בשאר הימים (גם למדליק וגם לרואה) היא ברכת שהחיינו, אותה יש לברך רק בהדלקה הראשונה. 
ונימעוט נס? נס כל יומי איתיה.
על השאלה מדוע אינו ממעט את ברכת הנס, כשם שממעטים את ברכת הזמן, עונה הגמרא כי כל יום משמונת ימי חנוכה אירע נס בפני עצמו. שאלת הבית יוסף הידועה, כי לכאורה הנס היה רק שבעה ימים, שהרי היה שמן מספיק ליום אחד, ישנם עשרות תשובות. בית יוסף בעצמו עונה שלש תשובות, נזכיר את הראשונה שבהם: הכוהנים חילקו את השמן כבר ביום הראשון לשמונה חלקים, ובכל יום שמו שמינית השמן, כך שכל יום היה נס. 
עתה עוברת הגמרא לדון בנוסח הברכה הראשונה.
מאי מברך? מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה. 
עונה הגמרא כי מברכים: קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה. נוסח שאר הברכות אינו מפורט בגמרא, אלא רק בראשונים. 
והיכן צוונו?
מכיוון שחכמים תיקנו את מצוות הדלקת נר חנוכה וברכותיו, שואלת הגמרא כיצד אנו מברכים כי ה' ציוונו להדליק נר חנוכה, והרי ה' לא ציווה על כך. 
רב אויא אמר (דברים, י''ז, י''א): מ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל . רב נחמיה אמר (דברים ל''ב, ז'): זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. 
הגמרא מביאה שני פסוקים מספר דברים המלמדים אותנו כי כל מצווה שחכמים תיקנו הינה בעצם מצווה אשר מקורה בתורה, וכביכול הקדוש ברוך הוא ציוונו עליה. 1. המילים לא תסור, מכל הדבר אשר יגידו לנו חכמים, נותנים גושפנקא אלוקית למצוות דרבנן, 2 . המילים שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ מלמדות אותנו כי חכמים (זקנים) יכולים ''לומר'' ולתקן, ויש לכך גושפנקא מן התורה. 
מתיב רב עמרם: הדמאי - מערבין בו, ומשתתפין בו, ומברכין עליו, ומזמנין עליו, ומפרישין אותו ערום, ובין השמשות. ואי אמרת כל מדרבנן בעי ברכה, הכא כי קאי ערום היכי מברך, והא בעינן (דברים כ''ג, ט''ו) כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ , וליכא?
רב עמרם מקשה על רב אויא אשר טען כי יש לברך ''אשר קדשנו במצוותיו'' על כל מצוות דרבנן, כיוון שיש להם גושפנקא ומקור מן התורה, מדינים שלמדנו במשנה במסכת דמאי (א', ד'). המשנה שם מלמדת כי ניתן להשתמש בפירות דמאי (פירות של עם הארץ, אשר קיים ספק אם הופרשו מהם מעשרות), למספר מצוות המפורטות להלן:
• עירובי חצרות - כדי לטלטל בין חצר לחצר, ועירובי תחומין – כדי לטלטל יותר מאלפיים אמה ממקום מושבו. 
• שיתופי מבואות – כדי לטלטל בין חצרות למבוי (רחוב פנימי, שהחצרות פתוחות אליו).
• מותר לברך על פירות דמאי ברכת המוציא, וכן מותר לזמן ולברך עליהם ברכת המזון. 
• מותר לאדם ערום להפריש מפירות דמאי (בהמשך נלמד כי הסיבה שלא מברכים על הפרשה זו). 
• וכן מותר להפריש מעשרות מפירות דמאי, בערב שבת בין השמשות.
מקשה רב עמרם, אם אמנם יש לברך על כל מצוות דרבנן, כיצד אדם יכול להפריש מעשרות של דמאי בהיותו ערום, והרי זה סותר את הפסוק וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ המלמד כי יש לברך "בקדושה", ו"באופן מתאים".
אמר אביי: ודאי דדבריהם - בעי ברכה, ספק דדבריהם - לא בעי ברכה.
עונה אביי כי החובה לברך רק על מצוות דרבנן וודאיות, ולא על ספק, ולכן לא מברכים על הפרשת מעשרות דמאי. 
והא יום טוב שני דספק דבריהם הוא, ובעי ברכה?
מקשה הגמרא על תירוץ זה, שהרי יום טוב שני, הנחוג בחוץ לארץ מספק, ובכל אופן מברכים עליו ומקדשים אותו. 
התם, כי היכי דלא לזילזולי בה.
עונה הגמרא, כי אמנם נכון, יום טוב שני נקבע מספק מתי חל החג, אך ''כדי שלא יזלזלו בחג'' תיקנו לברך בו.  
 

מהו המסר

למדנו כי ''חשש מזלזול בחג'' הינה סיבה טובה לתקנת ברכה, למרות שמדובר במצב ספק.
נסיק מכאן כמה חשוב לא לזלזל. לא בהלכות חכמים, ולא באנשים, יהו אשר יהיו. נתייחס בכבוד לכל אדם, וחס וחלילה מלפגוע, לבייש או לזלזל בכל דרך שהיא.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]