איך קורה מתירה טלטול במבוי?

ניתוח ספרותי של סוגיה / הרב שאול יותן וינגורט

עירובין ב ע"א

הסוגיה הראשונה במסכת עירובין עוסקת בדין מבוי גבוה, ומתוך כך במשמעות הקורה ששמים על המבוי (ב, א: תנן התם – ג, ב: חללה עשרה).

במשנה כתוב: מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה - ימעט, רבי יהודה אומר: אינו צריך. החלק הראשון של הסוגיה (1-2. ב, א: תנן התם – ב, ב: צריך למעט) הוא על גובה המבוי לפי חכמים ולפי רבי יהודה, מרכז הסוגיה (3-4-5. ב, ב: אלא מעתה – ג, א: אית ליה קלא) הוא בדין אמלתרא, והחלק השלישי של הסוגיה (6-7. ג, א: מקצת קורה – ג, ב: חללה עשרה) הוא על מדידת הגובה של עשרים אמה.

החלק הראשון של הסוגיה מצביע על הדמיון והשוני שיש בין דין מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה לדין סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה, ועל טעמם של חכמים להגבלת גובה המבוי כפתחו של ההיכל, ורבי יהודה שאיננו מגביל את גובה המבוי לעשרים אמה, והוא כמו פתחו של האולם או כפתחם של מלכים.

גם החלק השלישי של הסוגיה מצביע על הדמיון והשוני בין דין מבוי לדין סוכה, והשאלה שדנים בה היא: מקצת קורה בתוך עשרים ומקצת קורה למעלה מעשרים, מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים. בתחילה מביאה הגמרא מחלוקת אם הדין הוא: בסוכה – פסול, ובמבוי – כשר, או הפוך: בסוכה – כשר, ובמבוי – פסול. ולאחר מכן ישנה מחלוקת אם זה וזה פסול או זה וזה כשר.

במרכז הסוגיה הדין של מבוי שיש לו אמלתרא. דין זה איננו מופיע במשנה, ובה יש רק דיון על מיעוט מבוי הגבוה מעשרים אמה. בגמרא ישנה מחלוקת אם כאשר יש אמלתרא צריך למעט את הגובה של המבוי או לא, וזה תלוי בשאלה אם קורה היא משום היכר או לא. אם למדנו מפתחו של היכל שהגובה של הפתח הוא עשרים אמה, הרי שלא מועילה אמלתרא כאשר המבוי גבוה יותר, אך אם זהו רק היכר, הרי שמועילה אמלתרא בשביל היכר. מהי אמלתרא? או שמדובר על קינים, והדבר מתמיה את האנשים שרואים קורה זו, או שמדובר על כלונסאות של ארז ארוכות, וזה מה שמתמיה את האנשים.

היוצא מכך, שהסוגיה הראשונה מלמדת אותנו, שיש שני אופנים להבין את המיעוט מעשרים אמה, או שיש כאן הגדרה של פתח, ומבוי שאין בפתחו עשרים אמה ניתן לטלטל בו, או שצריכים היכר כדי לטלטל, ואם קורה מונחת למעלה מעשרים אמה אין בה היכר.