גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ר"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף י ע"ב

ביאור הענין אשר בגלל קנאת האחים ליוסף נתגלגל הדבר וירדו למצרים

אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים (י, ב). הקשו התוס' (ד"ה ה"ג): "ואף על גב דבלאו הכי נגזר, דכתיב (בראשית טו, יג) 'ועבדום וענו אותם", ותירצו: "שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כל כך אלא על ידי זה, שהרי ארבע מאות שנה התחילו משנולד יצחק".

ביאור הדברים כתב מהר"ם: "שעל ידי הכתונת פסים נתגלגל שירדו למצרים עתה תיכף בימי יוסף, והתחיל בהן השעבוד של הגלות, שאילו לא היתה הסיבה של הכתונת פסים לא היה יוסף נמכר למצרים, והיה הגלות מתאחר עדיין להתחיל אז בהם כי אם בדורות שאחריהם, ואעפ"כ היה מונה הקב"ה מנין הד' מאות שנה משנולד יצחק שהיה לאברהם זרע, ושייך לומר 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם', כי מאז היו בארץ לא להם, כי גרות נגזר עליהם ד' מאות שנה, אבל מה שאמר 'ועבדום וענו אותם' לא נגזר עליהם כמה שנים יהיה הענוי והשעבוד, דהא גם עתה שירדו למצרים בימי יוסף לא היו ימי השעבוד והעינוי ד' מאות שנה, כי מנין הד' מאות שנה כבר התחיל הקב"ה למנות משנולד יצחק, ואם כן אלו לא היתה הסבה שנתגלגל שעל ידי הכתונת פסים נתקנאו האחים ביוסף ומכרוהו למצרים היה השעבוד מתאחר להתחיל עוד יותר, וחיו ימי השעבוד מועטים ביותר, זאת היא כוונת התוס' בדבור זה".

ולפי דבריו מתפרשים דברי התוס': "שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כל כך" - בכמות העינוי, כלומר, זמן רב של ק"ץ שנים שסבלו בני ישראל את קושי השעבוד, כי גזירת השעבוד היתה יכולה להתקיים גם בפחות זמן, וכפי שהעלה ש'לא נגזר עליהם כמה שנים יהיה העינוי והשעבוד'".

אכן ניתן לפרש את דברי התוס' - "שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כל כך" - באיכות העינוי, כי המצרים הוסיפו בעינוי אף יתר מגזירת הבורא, וכפי שכתב הראב"ד (הל' תשובה פ"ה ה"ה) על קושיית הרמב"ם (שם) מדוע נענשו המצרים: "והלא כתוב בתורה 'ועבדום וענו אותם' הרי גזר על המצריים לעשות רע", והשיג הראב"ד וכתב (בתי' השני): "כי הבורא אמר 'וענו אותם', והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם, כענין שנאמר (זכרי' א, טו) 'אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה', לפיכך נתחייבו", וכן כתב הרמב"ן עה"פ (בראשית טו, יד): "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי", וז"ל: "אע"פ שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, אעפ"כ אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם, ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי, והטעם כמו שאמר הכתוב (זכרי' א, יד-טו) 'וקנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה... אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה'... וכן היה במצרים שהוסיפו להרע כי השליכו בניהם ליאור, וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם, וזה טעם 'דן אנכי', שאביא אותם במשפט, אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם...". ובהמשך כתב עוד: "ודבר ברור הוא, כי השלכת בניהם ליאור אינה בכלל 'ועבדום וענו אותם', אבל היא עקירתם לגמרי, וכן מה שאמרו תחלה (שמות א, י) 'הבה נתחכמה לו פן ירבה', אינו בכלל עבדות וענוי...". ובזה יובנו גם דברי התוס', כי תוספת העינוי באיכותו לא היתה מחמת גזירת 'ועבדים וענו אותם', וזאת נסתובבה ממה ששינה יעקב בנו בין הבנים.

גם הריטב"א בחידושיו עמד בזה וכתב ליישב: "נתגלגל הדבר וירדו אבותנו למצרים, פירוש, כי גלות בין הבתרים לא נגזר במקום ידוע", והיינו, שירידתם למצרים דווקא היתה בגלל ששינה יעקב את יוסף משאר הבנים, ולולא כן היתה מתקיימת גזירת הגלות במקום אחר. ונעים להביא בזה מה שכתב ה'עיון יעקב' לתרץ הערת התוס' מדעת עצמו: "ולי נראה, דאף שהיה נגזר עליהם השעבוד, מכל מקום לא היה צריך להיות השעבוד דוקא במצרים, שהיו משניאים ומתעיבים מאד לישראל, כדכתיב (בראשית מג, לב) 'כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים', וכן כתיב (שמות א, יב) 'ויקוצו מפני בני ישראל', אבל בשביל משקל שני סלעים ששנאו אחיו את יוסף והתעיבו אותו ומכרו אותו נתגלגל הדבר שירדו לגלות מצרים דוקא, שהוא מקום ששונאים אותם, ומתעיבים אותם מדה כנגד מדה".

גם ה'חתם סופר' דרך בדרך זו, וז"ל: "ונתגלגל הדבר וכו', עיין מה שהקשו ונדחקו תוס'... ולולי דבריהם הייתי אומר, דעכ"פ למצרים לא היו יורדים שהרי נגזר סתם 'בארץ לא להם', ואפשר בארץ כנען גופא היו ישובים כגרים ומתגוררים עד שתתמלא סאה של כנענים ואמורי ואז ישמידם ה', וישכן ישראל תחתם, וע"י ב' סלעים מילת ירד למצרים ערות הארץ. וי"ל היינו 'וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען' (בראשית לז, א), ואמרו חז"ל 'ביקש לישב בשלוה', רוצה לומר, כי הוא דאג מאד מפריעת שטר חוב של 'כי גר יהיה זרעך', על כן לא קנה שם אחוזה ולא נחלה במאה קשיטה, רק התגורר 'בארץ מגורי אביו' דייקא, ומסיים 'בארץ כנען', שלא יקרא ארץ העברים רק יקרא 'ארץ כנען', כדי שיהיה מתגורר 'בארץ לא להם', וזה הגירות הוא בשלוה שביקש לישב בה, שיהיה שלו ושקט מדאגת גלות חוץ לארץ, ומכל שכן גלות מצרים, ועל ידי קנאת איש מרעהו נתגלגל וקפץ עליו רוגזו של יוסף וירדו למצרים".

לתירוץ זה ניתן להשוות את דברי הרמב"ם (שם) ביישוב קושייתו מדוע נענשו המצרים - הלא קיימו את גזירת הקב"ה, וז"ל: "וכן המצריים, כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל, אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם" (עי' רמב"ן שם), והמבואר מדבריו, כי השעבוד במצרים דווקא לא היתה מחמת גזירת הגלות בברית בין הבתרים, ושפיר י"ל שעל כך היו סיבות אחרות, וכתירוץ הריטב"א.

ולסיום נציין שבדברי ה'אור החיים' הק' בכמה מקומות (בראשית מא, א; שמות ג, ז; במדבר כ, יד), מבואר שהבין בכוונת דברי התוס', שמשולב בהם שתי הכוונות יחד, כי מלבד גזירת הגלות ניתוספה צרה כפולה, מה שהגלות היתה במצרים, שאם לא היה השינוי שעשה יעקב ליוסף, היה הגלות במקום אחר בלא תוקף שעבוד קשה כל כך, אשר הפליאו למרר את חייהם.