מבוא למסכת השנייה (א)
השוני בין מסכתות התלמוד
שבת ג ע"ב / חיים אקשטיין
אמר ליה רבי חייא לרב: בר פחתי, לא אמינא לך – כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי, דילמא לאו אדעתיה? דאי לאו דרבי גברא רבה הוא – כספתיה, דמשני לך שינויא דלאו שינויא הוא.
פעמים רבות, האגדה הראשונה במסכת קשורה לעניינה המהותי של המסכת. המקרה שלנו נראה שונה: האגדה הראשונה, שמופיעה כבר בדף השני של המסכת, עוסקת בנושא כללי ולאו דווקא בענייני שבת. אמנם אפשר לומר שהיא כלל איננה אגדה, שהרי זו הוראה מעשית שנפסקה להלכה; אך היא מובאת בספר "עין יעקב" שמרכז את כל אגדות התלמוד. לנוכח הניסוח המנומק והארוך יחסית של ההוראה הזו, במקום לומר בפשטות שאסור לשאול את הרב במסכת אחרת מזו שבה הוא עוסק, אכן נראה שיש בה מעבר לאמירה הלכתית.
גם אם קשה לזהות קשר בין האגדה למסכת שבת דווקא, אולי לא במקרה היא מופיעה בתחילת המסכת השנייה בגמרא. הצורך להבחין בין מסכת למסכת, בין מסכת שהרב עוסק בה ובין מסכת שהרב אינו עוסק בה, נולד רק בתחילת מסכת שבת. עד עכשיו, הגמרא עסקה רק במסכת ברכות (במשנה יש מסכתות נוספות בין ברכות לשבת, אך אין עליהן גמרא); כעת, במעבר הראשון ממסכת למסכת, הגמרא מעמידה אותנו על ההבדלים שבין המסכתות.
למה זה חשוב? מה יקרה אם הרב יעסוק במסכת ברכות, ואנחנו נשאל אותו שאלה בהלכות שבת? יכול להיות שהוא יטעה בהלכה, אבל חשש זה אינו מוזכר בבירור באגדה. החשש המרכזי הוא פגיעה בכבוד הרב. סביר שהוא יידע לומר את ההלכה הנכונה, אבל האמירה עשויה לבוא מתוך בלבול הדעת ותוך בושה. בין הרב לתלמיד יש אחריות הדדית; כשם שהרב אחראי ללמד, התלמיד אחראי לא לפגוע בלימוד של רבו, ובכלל זה לא להסיח את דעתו. יש לשמור על הריכוז, יישוב הדעת והמיקוד של הרב בלימודו.
נוסף על זאת, אומר רבי חייא באגדה שלפנינו, יש חשש שהתירוץ לא יהיה תירוץ. נראה שהחשש עדיין איננו מפני התשובה ההלכתית עצמה, אלא מפני התירוץ שייאמר כדי להסביר אותה. אם אכן זו הכוונה, אין לחשוש שמא הרב לא יזכור את השורה התחתונה של ההלכה, אבל לנמק אותה ולבאר את ההיגיון שמאחוריה – זו כבר בעיה כשהראש נמצא במסכת אחרת.
הבעיות הללו לא היו מטרידות את רבי חייא, אילו לא היו הבדלים בין מסכתות. לו מסכת ברכות ומסכת שבת היו דומות זו לזו, המעבר ביניהן לא היה יוצר בלבול, ואפשר היה לתת אותו סוג של הסברים בשתי המסכתות – כי מערכת השיקולים והטיעונים שלהן אחת היא. אם יש הבדל משמעותי בין המסכתות, הרי שכל אחת היא עולם רוחני אחר. מי ששקוע בדפוס החשיבה של מסכת ברכות יתקשה לענות לפי דפוס החשיבה של מסכת שבת. מי שראשו מצוי עמוק בדיני הקודש והמקדש של מסכת זבחים או מנחות – יתקשה לנמק חיוב תשלום על נזק במסכת בבא קמא הממונית.
רבי יהודה הנשיא ערך את כל המשנה. רבי חייא מבהיר: הוא אדם גדול, אין חשש שיתבלבל. ובכל זאת, הוא הבדיל בין מסכת למסכת, ויש לזהות את ההבדלים. מתוך כך אפשר להיות פתוחים לעולם רוחני חדש, ולצלול למסכת חדשה לגמרי.
