מהי קריאת המגילה?

ניתוח ספרותי של סוגיה / הרב שאול יותן וינגורט

מגילה ה ע"א-ע"ב

הסוגיה החמישית במסכת מגילה (ה:א באלו אמרו – ה:ב אבוורנקי של מלכים) היא על הקדמה ואיחור של מצוות. על המשנה: באלו אמרו מקדימים אבל לא מאחרים, מסביר החלק הראשון של הסוגיה (1-2. ה:א באלו אמרו - חיובייהו) את הטעם לכך שמקדימים את קריאת המגילה אך מאחרים את זמן עצי כהנים ותשעה באב וחגיגה והקהל. במרכז הסוגיה (3-4-5. תנא – אחר השבת) שלשה הסברים לדברי הברייתא, שבנוסף לאיחור החגיגה שנזכר במשנה, מאחרים גם את "זמן חגיגה". בחלק השלישי של הסוגיה (6-7. אמר רבי – ה:ב של מלכים) דין היום שהקדימו אליו, והרחבת דברי המשנה: אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין - מותרין בהספד ובתענית ומתנות לאביונים.

המשנה מציינת, שדווקא בעניין זמני קריאת המגילה "מקדימין ולא מאחרין", אבל ישנם דברים שבהם מאחרים ולא מקדימים במקרה שהם חלים בשבת, והם: "זמן עצי כהנים, ותשעה באב, חגיגה, והקהל". עם זאת, מציינת המשנה ביחס להקדמת זמן הקריאה, שאף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין – מותרים בהספד ובתענית ומתנות לאביונים.

החלק הראשון בסוגיה (1-2) דן בטעם ההקדמה או האיחור, והחלק השלישי של הסוגיה (6-7) הוא על איסור המלאכה ביום קריאת המגילה. במרכז הסוגיה (3-4-5) שלשה הסברים לדברי התוספתא "חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרים", וכל הסבר מגובה בדברי תנאים: לפי רב אושעיא (3) כוונת התוספתא היא כזו: חגיגה בשבת, ועולת ראייה אפילו ביום טוב שהוא "זמן חגיגה" – מאחרים. תוספתא זו היא כדברי בית שמאי, שסוברים שביום טוב מביאים שלמי חגיגה, אך אין מביאים עולה. וכן שנינו: "בית שמאי אומרים: מביאין שלמים ביום טוב ואין סומכין עליהן, אבל לא עולות, ובית הלל אומרים: מביאין שלמים ועולות, וסומכין עליהן". רבא (4) אומר, שפירוש הברייתא הוא, שאת החגיגה דוחים רק "כל זמן חגיגה", אך אם עבר הרגל ואדם לא הביא קרבן חגיגה – אינו חייב באחריותו, כדברי המשנה: "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג - חוגג והולך את כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג. עבר הרגל ולא חג - אינו חייב באחריותו". רב אשי (5) אומר, שחגיגה כל זמן חגיגה מאחרים, ואפילו עצרת שהוא רק יום אחד, אם חל יום זה בשבת אין מביאים בו קרבן חגיגה, שכן שנינו, שגם בית שמאי וגם בית הלל "מודים, שאם חל עצרת להיות בשבת, שיום טבוח (טביחת הקרבנות) אחר השבת".

בחלק הראשון ובחלק השלישי ישנה מחלוקת – בחלק הראשון נחלקו רבי ורבי יוסי בשאלה מה יש לדרוש מהפסוק "בכל שנה ושנה", האם שהעיירות לא נדחות ממקומן, או שהמוקפים אינם קודמים לעיירות, ובחלק השלישי נחלקו רב ורבי אסי בשאלה אם מגילה בזמנה נקראת גם ביחיד או שהיא נקראת רק בעשרה.

עיון בכלל הסוגיה מצביע על כך, שיש שתי שיטות ביחס לקריאת המגילה, וניתן להצביע על שיטת רבי, רב ורבה ולעומתם על שיטת רבי יוסי, רב אסי ורב יוסף. רבי, רבה, ורב סוברים שקריאת המגילה היא טקס זיכרון, ובקריאה אנו זוכרים את מה שהיה בשושן הבירה, ואילו רבי יוסי, רב יוסף, ורב אסי סוברים שקריאת המגילה היא עשיה מחדש של מה שאירע. אם נדרוש גם את שמות החולקים, נראה שהרב מדגיש יותר איך הימים הללו "נזכרים", ואילו התוספת מזכירה יותר איך הימים הללו "נעשים": רבי סובר שקריאת המגילה צריכה להיות בכל שנה ושנה והעיירות אינן נדחות ממקומן, רבה סובר שקריאת המגילה היא טקס חשוב, וישנו חשש שאדם ילך ארבע אמות ברשות הרבים בשבת בשביל שידע כיצד יש לקרוא את המגילה, ורב סובר שקריאת המגילה בזמנה יכולה להיות גם ביחיד. לעומת שיטה זו, סובר רבי יוסי שהמוקפים אינם קודמים לעיירות, רב יוסף סובר שאין קריאה במגילה מבלי לתת מתנות לאביונים, ורבי אסי סובר שאין קריאת מגילה אם אין עשרה מישראל..


להזמנת שיעורים: [email protected]