איזו שינוי כיוון נעשה יותר מתוך מחשבה תחילה?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת ב ע"א

כל המלאכות בשבת מוגדרות כ"מלאכת מחשבת". המלאכה שבה אנו דנים בתחילת מסכת שבת היא מלאכת הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד. ההגדרה של מלאכה זו, כפי שכותב הרמב"ם המובא ב"הלכה ברורה", היא: "שאין המוציא מרשות לרשות חייב עד שיעקור ויניח, אבל אם עקר ולא הניח או הניח ולא עקר – פטור".

כלומר כדי להתחייב מן התורה על עשיית מלאכה זו צריך לעשות שלוש פעולות: א. לעקור חפץ ממקום שבו הוא מונח ברשות אחת. ב. להעביר אותו לרשות אחרת. ג. להניח אותו במקום שנמצא ברשות האחרת. ללא שלוש הפעולות הללו אין כאן "מלאכת מחשבת".

לפעמים קורה שאדם שגדל בסביבה דתית פורק עול ועובר לסביבה אחרת. על פי ההגדרה של מלאכת הוצאה ניתן להבין שברוב המקרים לא מדובר ב"מלאכת מחשבת". נדיר מאוד למצוא אדם שהיה "מונח" בסביבה הדתית ועקר את עצמו ועבר לסביבה אחרת ו"הניח" אותו שם מתוך מחשבה תחילה.

שכיח יותר הוא מי שהיה "מונח" בסביבה שאינה דתית ועקר את עצמו משם ועבר לסביבה דתית וקבע את מקומו שם מתוך מחשבה ומודעות.