בן עזאי יצא וּשְׁנָאָהּ
ברכות כב ע"א
"תנו רבנן: בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור. נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא, ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי, ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק. פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא: חד תני שנאה וחד תני לחשה. מאן דתני שנאה משום בטול תורה, ומשום בטול פריה ורביה. ומאן דתני לחשה - שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים".
במה נחלק בן עזאי על נחום איש גם זו ורבי עקיבא?
ניתן לפרש שנחלקו במחלוקתם של רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא.
נחום איש גם זו ורבי עקיבא סברו שלא ראוי לפרסם את ההיתר כדי שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים.
ובן עזאי סבר שראוי לפרסמו ככל האפשר משום בטול תורה. וכשיטתו, שכל כך חשקה נפשו בתורה עד שמשום כך לא נשא אשה כלל (מסכת יבמות דף סג ע"ב). וכשיטתו במסכת סוטה דף כ ע"א שחייב אדם ללמד אפילו את בתו תורה. וכשיטתו במסכת הוריות דף ד ע"א שאפילו מי שכבר יצא לדרכו חייב לעבור בבית המדרש כדי להתעדכן שמא נתחדש דבר. וכדרכו שנכנס לפרדס עד שהציץ ומת (תוספתא חגיגה פ"ב ה"ג), או שהציץ ונפגע (ירושלמי שם ה"א). וכדברי המשנה במסכת סוטה דף מט ע"א: "משמת בן עזאי בטלו השקדנים".
אי נמי סבר בן עזאי משום בטול פריה ורביה, וכדבריו במסכת יבמות דף סג ע"ב שכל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים וממעט הדמות.
עוד יש לומר, שבן עזאי לא חשש כלל שמא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים, כי סבר שודאי חושקת נפשם בתורה כמותו, וגם נפש נשותיהם ודאי חפצה בתורה יותר מבתיפלות, כנפש אשת רבי עקיבא חמיו וכנפש בתם שביקש לשאת (מסכת כתובות דף סג ע"א; מסכת סוטה דף ד ע"ב).
