גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תש"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף קנח ע"ב
בענין "אוירא דארץ ישראל מחכים"
המקור למאמרם ז"ל "אוירא דארץ ישראל מחכים" הוא בסוגייתנו (קנח ע"ב). כי על המשנה ששנינו: "נפל הבית עליו ועל אמו, אלו ואלו (-בית שמאי ובית הלל) מודין שיחלוקו, אמר רבי עקיבא, מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן" - דנו בגמרא: "בחזקת מי, ר' אילא אמר בחזקת יורשי האם, ר' זירא אמר בחזקת יורשי הבן", ועל כך הסיקו: "כי סליק רבי זירא, קם בשיטתיה דרבי אילא... אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים", וכתב הרשב"ם: "שמשעליתי לארץ ישראל נתתי את לבי לצאת משיטתי הראשונה ולעמוד על אמיתת דברים".
במעלת אוירא דארץ ישראל, מבואר בדברי הרד"ק בכמה מקומות, שהוא ענין טבעי, כי אוירהּ ממוזג וטוב, וזה גורם לחכמה וגם לבריאות. כך כתב הרד"ק בפרשת לך (יד, יח) וכן בתהלים בכמה מקומות (מח, ג; קטז, ט), וכן כתב רבינו בחיי על הפסוק בפר' עקב (דברים ח, ט): "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם", "ואפשר שיכלול עוד 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם' - שלענין התורה והחכמה דיבר הכתוב, שכן היא נמשלת ללחם, שנאמר (משלי ט, ה) 'לכו לחמו בלחמי', ולפי שהתורה והחכמה אי אפשר לאדם להשיגם על השלימות אלא עם ההכנות הראויות הצריכות לו, ומלבד ההכנות יצטרך שיהיה אויר הארץ זך וטוב כי יועיל הרבה בלימוד, וטוב ההכנות האויר הטוב אשר בארץ - על כן יאמר - החכמים שבה 'לא יאכלו במסכנות' - לחמה של תורה, כי יהיה לבם כפתחו של אולם לטוב ההכנות ורחבה מיני ים לטוב האויר, וכמו שדרשו חז"ל (ב"ר טז, ד) 'וזהב הארץ ההיא טוב' (בראשית ב, יב) - 'אין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל', ואמרו 'אוירא דארץ ישראל מחכים', משא"כ בחכמים שבחוצה לארץ שהם חסרי ההכנות והאויר הטוב, והם בודאי אוכלי לחם העצבים, אוכלי לחמה של תורה במסכנות...". וכמו כן יצויין שכדברים אלו כתב המהרש"א (קידושין סט. ד"ה בית המקדש): "...העולם הוא כתפוח, ומקום בהמ"ק הוא מרכז עולם, וכן ארץ ישראל, ולכך אמרו בארץ ישראל - כיון דהוא מקום הממוצע אוירו מזוג ומחכים, ויותר מקום המקדש, שעל כן היו שם בלשכת הגזית חכמי סנהדרין".
אמנם במקורות אחרים מצינו שסגולת חכמתה נובעת מפאת גודל קדושתה, וכלשון המבי"ט בספרו 'בית אלקים' (שער התפילה פ"ה) כשהאריך אודות מעלת אר"י כתב: "ומעלתה בדברים השכליים הוא, כעין מה שאמרו 'אוירא דארעא ישראל מחכים', והוא מצד היות האדם נברא מחומר מבחר ארץ ישראל והוא ממקום המזבח, כאמרם (ב"ר יד)... הוא מוכן יותר לקבל השפע האלקי מאתו ית' המשפיע בארץ ישראל בכבודו ובעצמו בלי שום אמצעי, כאמרם (ספרי, האזינו) ארץ ישראל אין שר ומזל מושל בה. (כתובות קי:) 'הדר באר"י דומה כמי שיש לו אלוה, כדכתיב (ויקרא כה, לח) 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים', כי סבת נתינת הארץ הוא להיות לנו לאלקים ביחוד, שנהיה ראויים לקבל השפעתו. משא"כ בשאר הארצות, שאין האדם מוכן לקבל כל כך, ולא הארץ ראויה לשישפיע בה השי"ת על יושביה מה שראוי, מצד היותה נמסרת לשרים ולמזלות, וזהו אמרם (שם) 'דומה כמי שאין לו אלוה', וכמו שנאמר בדוד (ש"א כו, יט) 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלוהים אחרים', כי מצד היות חוצה לארץ נמסרת לשרים ולמזלות, הם כמחיצה בינינו לבין בוראנו, לשאין אנו מושפעים מאתו ית' - כמו בארץ ישראל, ובזה דומה כמי שאין לו אלוה", וכן מבואר גם בדברי המהר"ל בכמה מקומות (ראה נתיבות עולם נתיב התורה פ"י ונתיב העבודה פי"ח).
עוד יש להביא גם את דברי הספורנו בפרשת נח (יא, לא) שכתב בטעם הדבר שתחילה עלה אברהם אבינו טרם ציווי ה' לארץ כנען, והוא משום "שהיתה מוכנת אל גרם המעלות במושכלות, והיתה רצויה מכל הארצות, כאמרו 'ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה', ולא הוזק אוירה בגשם המבול כאויר כל שאר הארצות, כאמרו (יחזקאל כב, כד) 'ולא גשמה ביום זעם' וכבר אמרו חז"ל 'אוירה של ארץ ישראל מחכים". בדבריו מורכב שני טעמים, סגולתה הרוחני - מפאת היותה רצויה לפני הקב"ה משאר כל הארצות, וגם סגולה גשמית וטבעית - כי לא הוזקה אוירה בגשמי המבול.
בשני צדדים אלו יש לתלות מה שמובא בשו"ת דרכי נועם להג"ר מרדכי ב"ר יהודה הלוי זצ"ל אב"ד קאהיר (חו"מ סי' כג. נדפס בויניציאה שנת תנ"ז) בענין מעלת הלומדים בחו"ל בזמנים שרוב מנין ובנין של לומדי תורה היו בחו"ל - לעומת תלמידי חכמים שבאר"י, וז"ל: "...אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, דמי יכחיש דאוירא דא"י מחכים, ומכל מקום לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, ומיום שגלו ישראל מעל אדמתם, כל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם, והיא המחופפת עלינו בגלותנו להאיר עינינו את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר יעשון בכל תפוצות הגולה, ועל כיוצא בזה יאמרו המושלים דרך משל וחידה: 'הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו', ועתה בגלותנו יוצאה הוראה לעולם מכל תפוצות הגולה, ודי בזה". והיינו, שבני ישראל בגלותם זוכים שתצא הוראה בכל תפוצות הגולה, עקב שכל מקום שגלו גלתה השכינה עמהם.
וכעין זה כתב המהרש"א על הגמרא (ברכות ח.): "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד", וז"ל: "דבזמן שבהמ"ק קיים היה שם לשכת הגזית, שמשם יוצאת הלכה פסוקה ע"פ סנהדרין, ועמהם ודאי השכינה שרויה, ועכשיו שחרב ביהמ"ק אותן ד' אמות של הלכה - שכל ת"ח קובע לו לגירסתו בתלמוד היא תחתיה להיות השכינה עמו".
