מילים משפיעות / רפי זברגר

ברכות יט ע''א
  

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה של הפרק דיני קריאת שמע למלווים את המת, והנושאים את מיטת המת:
שלפני המטה ושלאחר המטה, את שלפני המטה צורך בהם פטורים ואת שלאחר המטה צורך בהם חייבין.
במאמר זה נצטט ברייתא המובאת בגמרא, הדנה כיצד לנהוג ביחס לקריאת שמע בעת ההספדים למת.
.

הנושא

העוסקים בהספד, בזמן שהמת מוטל לפניהם - נשמטין אחד אחד וקורין,
למדנו לעיל כי אין לומר קריאת שמע ביחד עם המת. לכן: אם ההספדים נאמרים ביחד עם המת, יש לצאת מן החדר כדי לקרוא קריאת שמע, אבל אחד אחד. אחד חוזר והשני יוצא וכן הלאה. כל זאת כדי שלא יהיה מצב שאין אנשים אשר יקשיבו להספד ובכך יכבדו גם את המת וגם את קרוביו. 
אין המת מוטל לפניהם - הן יושבין וקורין, והוא יושב ודומם.
אם המת לא נמצא בחדר, מותר לאנשים לקרוא קריאת שמע, והאונן אשר פטור מכל המצוות, יושב ושותק. 
הם עומדים ומתפללין, והוא עומד ומצדיק עליו את הדין:
אנשים שם כאמור מתפללים (קוראים קריאת שמע, ויש אומרים אף מתפללים שמונה עשרה), והאונן אומר ''צידוק הדין''. מיד מפרטת הברייתא את נוסחו. 
ואומר: ריבון העולמים, הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו, שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים.
האונן מצדיק את הדין ואומר כי הוא חטא הרבה ולא נענש על כך. חוסר הענישה מהווה ''פרצה''. והוא ממשיך ומתפלל כי הקדוש ברוך ברחמיו, ''יגדור פרצה" זאת, ושאר ''פרצות'' הקיימות בעם ישראל. 
אמר אביי: לא מבעי ליה לאינש למימר הכי, דאמר רבי שמעון בן לוי, וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.
אביי חולק וסובר כי לשון זה של צידוק הדין אינה טובה ואינה נכונה. אמירה כי הוא חטא הרבה ולא נענש ממש "פותחת פתח לשטן" לגרום לביצוע ''העונש המגיע''. אין לומר דברים לא טובים, אשר יכולים לחולל ולגרום לדברים הלא טובים להגיע. רב יוסף שואל מיד, מהו מקור האיסור של ''פתיחת פה לשטן''
ואמר רב יוסף: מאי קראה? שנאמר (ישעיהו, א', ט'): לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ מאי אהדר להו נביא? שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹקֵינוּ עַם עֲמֹרָה (שם, י') 
ישעיהו בנבואה הפותחת את ספרו מנבא כי המצב כל כך קשה, ולולא חסדיו הגדולים של הקדוש ברוך הוא, היינו חס וחלילה ''נמחקים'' כמו שאירע בהפיכת סדום. פסוק לאחר ההשוואה לסדום, מוזכרים קציני סדום בבחינת ''נבואה המגשימה את עצמה''. מכאן למדו חכמים כי אין לפתוח פה לשטן, ולא להזכיר דברים גרועים שעלולים להיות, שמא הם באמת יגיעו. 
 

מהו המסר

למדנו היום מדברי אביי כי אין לומר דברים שליליים על עצמו, גם אם מדובר בצידוק הדין, לאור הכלל: ''לעולם, אין לפתוח פתח לשטן''. יש אימרה מקבילה: "ברית כרותה לשפתיים'' (מועד קטן י''ח. ועוד), המציינת כי הדברים שאנו אומרים בשפתינו הינם כמו ברית כרותה, ועלולים לקרות בפועל. 
המהרש''א מסביר כי הביטוי ''לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן'' עוסק בפורענות (בדברים שליליים) בלבד, לעומת זאת הביטוי ''ברית כרותה לשפתיים'' מתייחס גם לדברים חיוביים וגם לדברים שליליים. 
ישנם דוגמאות נוספות בש''ס לשני הכללים הללו, ומתוכם אנו לומדים כי יש להיזהר מאוד מאוד בדיבור שלנו. לא לומר על עצמנו דבר רע, לא על בן משפחתנו, לא על חבר, תלמיד או כל אדם היקר לנו. 
למרות שהדברים נשמעים ''מיסטיים'' במעט, אך לאור כל הדוגמאות, ולאור מאמרי חז''ל החד משמעיים אנו חייבים להיזהר מאוד. יש להכיר בעובדה כי המילים שלנו משפיעות, פועלות ו''עושות רושם'' בשמיים. לכן, לפני כל כוונה לומר אמירה לא טובה מפינו, לעצור. לחשוב שוב, ולהשתדל מאוד להימנע מלומר זאת. 
כתבתנו בעבר כי גם מחשבות רעות משפיעות, בוודאי על נפש האדם החושב אותם, ולכן כדאי ורצוי מאוד גם לחשוב רק מחשבות טובות עלינו ועל הסובבים אותנו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]