מסע החיים / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת קה ע"א
ר' יוחנן דידיה אמר (שמות כ, ב), אנכי נוטריקון: אנא נפשי כתיבת יהבית.
בשנת ת"ש בשבת פרשת ויצא בתוככי גטו ורשא, נשא האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנא דרשה בפני קהל החסידים (אש קודש עמוד כא). הימים ימי סער וצרה לעם היהודי, והאדמו"ר בוחר לחזק את החסידים דווקא מתוך השבר הנורא.
הוא פותח בשאלה על דבריו של הקב"ה אל יעקב "והנה ה' ניצב עליו ויאמר אני ד'... הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך", ומביא את רש"י שכותב שה' ניצב עליו באותו הזמן לשמרו. אלא שכאן הדבר לכאורה מיותר, שהרי בעוד מספר פסוקים הקב"ה נותן לו הבטחה כללית: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", ואם כן מדוע היה הקב"ה צריך לבוא במיוחד לשמור על יעקב באותו הזמן, ובנוסף לזה הרי יעקב היה מוקף מלאכים באותה ההזדמנות, אותם המלאכים שעלו וירדו, ואם כן לשם מה לו שמירה כאשר הוא מוקף מלאכים?
תשובתו מתבססת על המדרש (בראשית רבה פרשה סח פיסקא יד) שאומר שהמלאכים שעלו וירדו היו שרי האומות, וכששרי האומות עולים ויורדים ומתגרים האחד בשני, צריך רחמי שמים גדולים עד כדי שהקב"ה עצמו צריך לעמוד שם ולשמור עליו.
אבל מעבר לזה, הוא ממשיך ומסביר, יש כאן מסר חד כתער לכל אחד מאתנו.
אם נשים לב כאשר הקב"ה ניצב על יעקב לשמרו, הפסוק שהוא אומר לו הוא "אני ה'", ואילו כאשר הוא נותן לו מאוחר יותר את ההבטחה לשמירה לעולם הוא אומר לו "והנה אנכי", וההבדל הזה שבין "אני" ובין "אנכי", הוא משמעותי בצורה בלתי רגילה.
שהרי רבי יוחנן בגמרא לעיל אומר שכל אחת מאותיות המילה "אנכי" אוצרת בתוכה מסר אחר, כאשר האות "כ" אוצרת את מסר הכתיבה, וזהו יסוד ההבדל בין "אני" לאנכי", שכן במילה אני הכתיבה אינה נרמזת ואילו במילה אנכי היא אכן נרמזת.
ההבדל בין דבר כתוב לדבר שאינו כתוב, הוא ביציבות שלו וביכולת שלו להישאר לאורך זמן.
גם באמונה שלנו ובביטחון שלנו בה' יש מצב של "דיבור" ומצב של "כתיבה". כאשר אנחנו חווים חוויות מרוממות, מקודשות, כאשר אנחנו מרגישים כי "ה' ניצב עלינו" לשומרנו, אזי האמונה והביטחון שלנו בו יכולים להיות בגדר דיבור, שיכול ח"ו לבוא לידי סיום.
מסע החיים שלנו, הוא להביא את האמונה והביטחון שלנו בה' למצב של "אנכי", היינו למצב שבו האמונה והבטחון יהיו חקוקים בכתיבה על לוח ליבנו, כך שגם כאשר אנחנו נראה את שרי האומות קמים ונופלים ומתגרים זה בזה, האמונה שלנו בו יתברך תהיה יציבה ואיתנה.
הקב"ה ניצב על גבי יעקב לשמור אותו, אבל שמירה זו הייתה בגדר "אני", שכל עוד הוא יהיה שם היא תהיה איתנה, אבל מיד לאחר מכן אומר לו הקב"ה ליעקב: דע לך שמכאן ואילך התפקיד שלך הוא להפוך את הנוכחות שלי ל"אנכי" שיהיה חקוק על לוח ליבך.
