גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון ת"ש, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף קמא עמוד א
בענין חובת האב לזון את בניו ובנותיו
למדנו בברייתא מחלוקת אודות חובת האב במזונות בניו ובנותיו (דף קמא ע"א): "תניא, מצוה לזון את הבנות וקל וחומר לבנים - דעסקי בתורה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וק"ו לבנות - דלא ליתזלן".
הרמב"ם בהל' מתנות עניים (פ"י הט"ז) הביא את דברי רבי מאיר ורבי יהודה כשיטה אחת, וז"ל: "הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן, כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, ולא יהיו מבוזות... הרי זה בכלל הצדקה, וצדקה גדולה היא שהקרוב קודם".
הנה, בעיקר חובת האב לזון את בניו ובנותיו יש שני שלבים, קודם היותם בני שש - ואחרי שש, כמו שנפסק בשו"ע אבן העזר (סי' עא ס"א): "חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש, אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם, ומשם ואילך זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו, ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו, ואם לא רצה מכריזין עליו בצבור, ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו ואין כופין אותו לזונן. במה דברים אמורים בשאינו אמוד, אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם מוציאים ממנו בעל כרחו משום צדקה, וזנין אותם עד שיגדלו".
מפורש כאן שחיוב מזונות קודם שש - חוב גמור הוא, ואינו מתורת צדקה כלל, וגם מי שאינו אמוד ליתן צדקה - שפטור מחובת צדקה - יש עליו חובה זו, וגם כשיש לבנים נכסים, כגון כשנפל להם נכסים בירושה מאבי אמם, חייב האב לזון את בניו ובנותיו (כ"ה דעת רוב ראשונים - הובא בטור שם, ואילו הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שצא חולק על זה וסובר שאם יש להם להתפרנס מעצמם אין חובה על האב לפרנסם). ואמנם יש אומרים שחובת האב לפרנס את בניו קודם שש היא מן התורה (ארעא דרבנן מע' מ סי' תו כתב כן בדעת הרמב"ם בפי"ב מהל' אישות הי"ד), אכן משמעות דברי רוב הראשונים היא שאינה אלא מדרבנן (עי' תוס' גיטין מז: ד"ה ולביתך; ריטב"א גיטין כב.; רמב"ן עה"ת פר' משפטים כא, ג).
בגדר חוב זה נחלקו הפוסקים, י"א שחובה זו נובעת מתוך תנאי כתובה, ומגדרי חיוב מזונות של האשה היא, ולכן אם מתה אמם פטור האב מלזון את בניו (עי' ר"ן כתובות כח: מדפי הרי"ף; ועי' מל"מ הל' אישות פי"ב הי"ד), אכן להלכה נקטו הפוסקים (עי' דרכי משה שם אות א; חלקת מחוקק ובית שמואל סק"א) שחיוב בפני עצמו הוא, ואינו תלוי בחיוב כתובה, ולכן גם כשאין כאן חיוב כתובה ישנו חיוב מזונות בניו ובנותיו, כגון במתה אמם או בנתגרשה (עי' סמ"ג מצוה פא; שו"ע אה"ע סי' פב ס"ה), וכן חובה עליו לזון את בנו הנולד מפנויה - שאין לו שום חיוב כתובה, וכן אם מחלה האם את חיוב מזונות הבנים, חובה עליו לפרנסם (עי' עין יצחק סי' יז אות ט).
ומאחר שחובה גמורה היא, ובית דין כופין על כך, ברור הדבר שאין פרנסת ילדיו הקטנים עולה לו לחשבון המעשר, כי אסור לפרוע חובו במעות מעשר (עי' ט"ז יו"ד סי' רמט סק"א וע"ע ברכי יוסף שם). וכן יש לדון, אם יצא האדם בזה מצות צדקה, כגון בעני שאין עליו חובה כי אם לתת צדקה פעם אחת בשנה (עי' יו"ד סי' רמט ס"ב), כי יתכן שמאחר שחובה עליו לפרנסם אין זה נחשב לצדקה כלל, ואולי אי נימא שאינו אלא חיוב דרבנן יוצאים בזה מצות צדקה (עי' דרך אמונה פ"י מהל' צדקה הט"ז בבאור הלכה שם).
חובת מזונות משש ומעלה: מלשון השו"ע הנז' משמע שיש בחובה זו מתורת צדקה, אכן, בשו"ע נזכר גם שיש בה תקנת חכמים, וכן איתא בגמרא (כתובות מט:): "אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים", אכן תקנה זו לא תקנו חז"ל כי אם שתהא כשאר תורת צדקה, ולכן אם אינו אמוד לתת צדקה אין כופין אותו. תקנה זו אינה כי אם עד שיבגרו (כפירש"י שם), ואח"כ אין בכך כי אם חובת צדקה לבד, אכן, גם במצות צדקה הדין הוא שהקרוב קרוב קודם (עי' שו"ע יו"ד סי' רנא ס"ג), ותקנת חז"ל משש עד שיגדלו הועילה שיהיו הקטנים קודמים מבניו הגדולים (עי' בית יעקב אהע"ז שם), וכן שפרנסת בנים הקטנים קודמת לפרנסת אביו ואמו, שהם בדרגת קרוב קרוב קודם - לפני בניו הגדולים (עי' לשכת סופרים אבה"ע שם; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' לח).
ולענין שתהא עולה לו פרנסת בניו הגדולים משש - לחשבון מעשר, כתב הטו"ז (שם) דלא סלקא דעתך לומר כן, ובוודאי שאין לזון הבנים ממעות מעשר, אכן, בברכי יוסף (שם) הביא בשם ספר ראשון לציון, שמאחר שפטור מדינא מלזונם הרי זה בכלל צדקה וחשבון מעשר, והחיד"א הסיק שאין לעשות כן, כי היות שהאדם מוכרח לעשותו, או משום אהבתו לבניו - כרחם אב על בנים, או משום רצון אשתו, או משום לעז הבריות, הרי זה כעין פורע חובו, ואין לפרוע שום חוב ממעות מעשר.
וכמו כן לענין מצות צדקה, שיהא נחשב כמי שמקיים בכך מצות צדקה, או שיוכל לפרנסם במעות שהפריש לצדקה, דן בזה הגר"ח קניבסקי שליט"א (דרך אמונה שם) שיתכן שמשש עד שיגדלו אי אפשר לחושבם כצדקה, כי מאחר שיש תקנת חכמים אין מקיימים בזה מצות צדקה.
