מה ההבדל בין שעה לעולם? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת י ע"א
רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה.
מה הסיבה שהתפילה נקראת בשם "חיי שעה" והתורה בשם "חיי עולם"?
הפירוש הפשוט, כפי שרש"י מסביר במקום, הוא כי השכר על לימוד התורה הוא בעולם הבא, בעוד תוצאות התפילה, שהן צרכי האדם החומריים, ניכרות בעולם הזה – שהוא קרוי חיי שעה.
אולם הרבי מליובאוויטש (רשימות חוברת י"ב, סיום הש"ס רצ"ג), מאיר על יסוד ביאורי החסידות, את העניין באור מופלא ואחר לגמרי.
אם נתבונן במהלך הפנימי של התפילה והתורה נגלה שכל אחת מהן מובילה נטיית נפש אחרת לגמרי מהשניה, ולכל אחת מהן יש יעד אחר לגמרי אליו היא מובילה את האדם.
תפילה, זהו זמן שבו האדם מתנתק מעצמו ועמל לחבר את עצמו לרצון קונו. לכן, התפילה נקראת בשם זה, מלשון "התופל כלי חרס", היינו דיבוק של שני חלקים שלא היו דבוקים קודם.
לכן, אם חשבנו שבקשת צרכיו של האדם היא בכדי למלא את צרכיו החומריים של האדם ותו לא, הרי שכאשר מסתכלים על מהותה של התפילה כזמן שבו האדם מחפש כיצד להתחבר ולהדבק בה', מובן שגם בקשת הצרכים מקבלת פנים אחרות לגמרי. משום שכאשר האדם מבקש מה' את צרכיו, בעצם הוא מבקש מה' שגם את הצרכים הפיזיים שלו הוא יוכל להעלות ולהראות לעצמו ולסביבה כיצד הם קשורים אל ה' יתברך, בין אם זה על ידי קיום המצוות דרך העולם החומרי, או על ידי התחזקות בעבודת ה' דרכו.
פירוש הדברים הוא, שהתפילה איננה "דרך חד צדדית", בה מבקשים מה' שישלח את צרכינו והם עתידים להישאר אצלנו, אלא "דרך דו צדדית", מפני שאנו מבקשים מה' שישלח לנו את צרכינו על מנת שנוכל להחזיר ולהעלות אותם חזרה אליו ולהראות כיצד גם הם חלק מנוכחותו כאן בעולם הזה.
המהלך הזה איננו פשוט, מפני שהוא מצריך מהאדם כוחות גדולים לצאת מעצמו, ממאווייו, מצורת ההסתכלות שלו על העולם ולהתחבר אל הרצון האלוקי. זהו מקום שבו האדם שואל את עצמו שוב ושוב כיצד אני יכול לחבר עוד חלקים שיש בי ומסביבי אל הקב"ה.
לכן התפילה נקראת בשם "חיי שעה", שכן המילה "שעה" בעברית איננה רק ביטוי של זמן, אלא גם מילה שמבטאת "פניה אל", כמו "וישע אל הבל... ואל קין... לא שעה".
המילה שעה ביחס לתפילה באה לבטא עד כמה האדם צריך לצאת מעצמו ולפנות את ה' בזמן התפילה.
אך לעומת זאת התורה היא "חיי עולם", משום שבתורה ישנו דבר מדהים בעוצמתו.
מצד אחד התורה באה לבטא את הרצון האלוקי, כיצד הקב"ה רוצה שהדברים יתנהלו בעולם אותו הוא ברא, אבל מאידך בתורה יש התייחסות לפרטי פרטים של החסרונות האנושיים, עד כדי כך שהתורה דנה במקרים שבהם אדם אחד פוגע בשני, או משקר לשני.
דוגמה לדבר ניתן להביא מגאון גדול שנכנס ללמד כיתה של ילדים קטנים, אבל במקום ללמד אותם ברמה שלו הוא פונה אליהם ומסביר את החכמה האדירה שהוא מעוניין ללמד על ידי משלים פשוטים ודוגמאות ילדותיות מחייהם של הילדים בכיתה.
באותו האופן, הקב"ה אמנם נתן לנו את התורה, שבאה לבטא את הרצונות שלו, אך מאידך יש בה התייחסות מדהימה אלינו, כך שגם אנחנו עם כל המגבלות הרוחניות שסובבות אותנו, נוכל להתחבר ולהרגיש שייכים לרצונותיו של הקב"ה.
לכן דווקא התורה נקראת בשם "חיי עולם", כי היא עוסקת ודנה בעולם שבו אנו חיים, ודרך העולם שלנו היא מצליחה לחבר אותנו אל אלוקים.
