איך מתמודדים עם שונאי ישראל / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
ברכות נג ע"ב
רבה בר בר חנה הוה קאזל בשיירתא, אכל ואשתלי ולא בריך; אמר: היכי אעביד? אי אמינא להו אנשאי לברך - אמרו לי: בריך, כל היכא דמברכת לרחמנא מברכת. מוטב דאמינא להו אנשאי יונה דדהבא. אמר להו: אנטרו לי, דאנשאי יונה דדהבא. אזיל ובריך, ואשכח יונה דדהבא, ומאי שנא יונה - דמתילי כנסת ישראל ליונה, דכתיב: כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה, אף ישראל אינן ניצולין אלא במצות.
בכל דור ודור עם ישראל מתמודד מול איומים שונים, של אומות שונות המבקשות לכלותו. בכל דור האיומים לובשים ופושטים צורות, אך הצד השווה שבכולם הוא שהם תדיר מבקשים להכרית את עם ישראל.
איך אפשר לעמוד איתן בתקופות כאלו? מאיפה אפשר לשאוב את הכוח בשביל להמשיך להחזיק מעמד ולדעת שהכל יהיה בסדר?
בסיפור המופיע בגמרא, רבה בר בר חנה בוחר לומר לאנשי השיירה שיחכו לו בכדי שיוכל לברך ברכת המזון במקומו, הוא איננו מעוניין לומר להם שהסיבה לעיכוב היא כי הוא שכח לברך, אז הוא אומר להם כי שכח יונה מזהב. את הסיבה לכך שהוא בחר לומר דווקא "יונה" מזהב, מסבירה הגמרא בכך שעם ישראל נמשלו ליונה.
פשט הדברים, כפי שגם מובן מתוך הגמרא שדנה בדמיון שבין כנפי היונה למצוות, הוא שעם ישראל נמשלו לציפור הקרויה יונה.
בנקודה זו נוגע רבי דוד שלמה אייבשיץ, בספרו ערבי נחל (דברים, יוה"כ, דרוש ב), כאשר הוא מפרש את ההקבלה בין היונה ועם ישראל באופן אחר לגמרי.
אחד הסיפורים המשמעותיים שהיו בהיסטוריה היהודית היה סיפורו של יונה הנביא עם כל מה שעבר עליו. שמו של הנביא נגזר משמה של הציפור, מה שמספר לנו כי ישנו קשר פנימי בין השניים, וממילא גם בינו ובין העם הנמשל ליונה, שכן סיפורו האישי של יונה הנביא הוא סיפורו של העם כולו, ובסיפור זה מקופל סוד קיומו של העם היהודי כנגד האיומים שקמים עליו.
כאשר יונה נמצא בספינה והספינה עומדת לטבוע, פונה אליו רב החובל ומבקש ממנו להתפלל, משום שבתפילה זו טמון הכוח לעצור את הסערה. קולו של רב החובל הצועק ליונה להתפלל, אומר הערבי נחל, הוא הקול שמלווה את העם בתקופות הקשות שלו.
זהו קולו של משה שפונה לעם ואומר לו (דברים ד, ל-לא): "בצר לך... ושבת עד ה' אלקיך", ובזה הוא בעצם אומר להם את המסר של רב החובל: כאשר תתקלו בעת צרה, פשוט תפנו אל ה'.
זהו גם קולו של שלמה שפונה לעם ואומר לו (שיר השירים א, ח) "אם לא תדעי לך היפה בנשים" – אם לא תדעו מה לעשות בזמן הצרות, "צאי לך בעקבי הצאן" – לכו וראו מה עשו אבותיכם בתקופות הקשות, כמו במצרים, כאשר הם צעקו אל ה' שיושיעם והוא עזר.
את הרעיון הזה מלווה הערבי נחל במשל על מלך שכעס על בנו ונשבע שלא יכנס אליו לארמון. לאחר שסולק בן המלך מהארמון באו ליסטים ושבו אותו. לאחר ששמע המלך שבנו נשבה על ידי ליסטים הוא יצא למסע לחפש אחריו, אבל הליסטים היו מתוחכמים מספיק, והם הלבישו את בן המלך כך שאף אחד לא יוכל לזהות מי הוא.
כאשר ראה בן המלך את אביו, וראה שאביו איננו מזהה אותו, הוא פתח בצעקות "אבא תציל אותי", משום שידע שאת קולו יכיר אביו מיד, ואכן כך היה.
כאשר אנחנו מרגישים חנוקים מהצרות שסביבנו, יש עצה אחת – הבה נתפלל ונצעק אל ה', את הקול הזה הוא מכיר היטב ואוהב, ומובטח לנו שכאשר ישמע את קול הצעקה הזה, הוא לא ישיב את פנינו ריקם.
