סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

 

בן או בת - מה עדיף?

 
העולם האנושי מורכב מגברים ומנשים, והקב"ה מאזן את זה כך שבערך חמשים אחוז מהאוכלוסיה הם גברים וחמשים אחוז הם נשים. ואולם האיזון הזה אינו נשמר כמובן בכל משפחה, אלא רק בכלל האוכלוסיה. אתמול השתתפתי בכנס של מכון פוע"ה, שם דיבר הרב אליהו בקשי דורון על השאלה האם מותר לקבוע את מין העובר בהפריה מלאכותית ע"י תהליך שנקרא PGD, שבו לוקחים רק את תאי הזרע שיש בהם את המטען שבו אני מעוניין. תהליך זה נעשה בדרך כלל כאשר יש חשש למחלה גנטית שבני הזוג נושאים, וכך הם יכולים לוודא שהם מחזירים לרחם רק את העוברים ללא אותה מחלה. השאלה שהוא נשאל היא האם יכולים בני זוג לעשות הפריה מלאכותית רק בשביל לקבוע את מין העובר. הסכנה שיש בזה היא שאנשים יתחילו להוליד תינוקות בהזמנה, והאיזון בעולם יופר. באירופה, הפריה חוץ גופית מותרת רק לזוג שהם חשוכי בנים. בארה"ב יש מספר חריגים נוספים שגם בהם אפשר לעשות הפריה חוץ גופית. אבל בישראל המצב פרוץ הרבה יותר: כל זוג שיש להם ארבעה ילדים ממין אחד ואין להם ילדים מהמין השני יכולים לעשות הפריה חוץ גופית כדי לקבוע את מין העובר הבא.

הרב בקשי דורון טוען שאסור להתערב בעניין זה כשמדובר בבני זוג בריאים, ובודאי שאין חובה לעשות כך מצד מצוות פריה ורביה, ואולם, אם הם כבר עושים הפריה חוץ גופית מסיבות רפואיות הם יכולים לבחור את מין העובר.

ובכן, מה באמת עדיף לבחור? בן או בת? - מסתבר ששאלה זו העסיקה גם את התנאים והאמוראים בסוגיה שלמדנו השבוע. המשנה אומרת כך:

1. משנה מסכת בבא בתרא פרק ט משנה ב

האומר 'אם תלד אשתי זכר יטול מנה' - ילדה זכר נוטל מנה. 'נקבה מאתים' - ילדה נקבה נוטלת מאתים. 'אם זכר מנה אם נקבה מאתים' - ילדה זכר ונקבה, זכר נוטל מנה והנקבה נוטלת מאתים. ילדה טומטום אינו נוטל.


עיקר החידוש של המשנה הוא שהטומטום (שלא ידוע אם הוא זכר או נקבה) אינו נוטל לפחות כמו הנקבה, אלא לא מקבל כלום. ואולם, הגמרא התעכבה במשנה זו גם להבין למה אדם ירצה לשלם יותר אם נולדה בת מאשר אם נולד בן. וזה מה שאומרת הגמרא:

2. תלמוד בבלי בבא בתרא קמא, א

האומר אם ילדה אשתי זכר וכו'. למימרא, דבת עדיפא ליה מבן, והא אמר ר' יוחנן משום רשב"י: כל שאינו מניח בן ליורשו - הקב"ה מלא עליו עֶבְרָה, שנאמר: "והעברתם את נחלתו לבתו", ואין הַעֲבָרָה אלא עֶבְרָה, שנאמר: "יום עברה היום ההוא"! - לענין ירושה בן עדיף ליה, לענין הרווחה - בתו עדיפא ליה. ושמואל אמר: הכא במבכרת עסקינן, וכדרב חסדא, דאמר רב חסדא: בת תחלה סימן יפה לבנים. איכא דאמרי: דמרביא לאחהא, ואיכא דאמרי: דלא שלטא ביה עינא בישא. אמר רב חסדא: ולדידי בנתן עדיפן לי מבני. ואיבעית אימא: הא מני? ר' יהודה היא. הי רבי יהודה? אילימא רבי יהודה דבכל, דתניא: "וה' ברך את אברהם בכל" - רבי מאיר אומר: שלא היה לו בת, רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת ובכל שמה; אימור דשמעת ליה לרבי יהודה - ברתא נמי לא חסריה רחמנא לאברהם, דעדיפא מבן מי שמעת ליה? אלא הא רבי יהודה, דתניא: מצוה לזון את הבנות, וק"ו לבנים דעסקי בתורה, דברי ר"מ; רבי יהודה אומר: מצוה לזון את הבנים, וק"ו לבנות דלא ליתזלן.


רואים אנו כי ישנה מחלוקת תנאים האם בן עדיף או שמא בת עדיפה. האם שייך לשאול על מחלוקת כזו מה ההלכה? - לכאורה ודאי שלא. אבל כפי שנראה להלן, יש גם נפקא מינה לדינא בשאלה זו, ואולי באמת צריך לשאול מה ההלכה.
מסתבר שאותה מחלוקת שבין ר' מאיר לר' יהודה היא גם מחלוקת בין רבי יהודה הנשיא לבר קפרא:

3. תלמוד בבלי בבא בתרא טז, ב

רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא, הוה קא חלש דעתיה, אמר ליה אבוה: רְבִיָה באה לעולם. אמר ליה בר קפרא: תנחומין של הבל ניחמך אבוך; דתניא: אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות; אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי, אשרי מי שאומנותו בוסמי, אוי למי שאומנותו בורסי. כתנאי: "וה' ברך את אברהם בכל" - מאי בכל? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת; אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם ובכל שמה;


דברים אלה מתחברים גם לפרשת השבוע, שבה ראינו כי פרעה העדיף להרוג את כל הזכרים ולקיים את הנקבות, וחז"ל אומרים על כך שהוא היה טיפש:

4. ויקרא רבה פרשה כז אות יא

פרעה אמר: שוטה היה עשו שאמר "יקרבו ימי אבל אבי" ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו. אני איני עושה כן אלא עד דאינון דקיקין תחות כורסיה אמהון אנא מחנק יתהון. הדא הוא דכתיב: "וראיתם על האבנים וגו' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".
המן אמר: שוטה היה פרעה שאמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות מהם.


מסתבר שאם אתה מנסה להילחם בריבוי הטבעי של עם, אין זה הגיוני להרוג דוקא את הזכרים, מכיון שגבר אחד יכול להתחתן עם כמה נשים ולעבר אותם. לכן, ברור למה אדם צריך לשמוח שנולדת לו בת, כי זה מביא פריון גדול יותר לעולם.
ואולם, הגמרא אומרת שדוקא על בן זכר תיקנו ברכה מיוחדת. הדיון מתחיל בברכה שמברך אדם שיש לו קרקע ויורדים גשמים, שהמשנה אומרת שהוא מברך 'הטוב והמטיב'. וכך אומרת הגמרא:

5. תלמוד בבלי ברכות נט, ב

אית ליה ארעא 'הטוב והמטיב' מברך? והא תניא: בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר 'ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה', שלו ושל אחרים - אומר 'הטוב והמטיב'! - לא קשיא, הא - דאית ליה שותפות, הא - דלית ליה שותפות, והתניא: קצרו של דבר: על שלו הוא אומר 'ברוך שהחיינו וקיימנו', על שלו ועל של חבירו - אומר 'ברוך הטוב והמטיב'. וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה לא מברך הטוב והמטיב? - והתניא, אמרו ליה: ילדה אשתו זכר, אומר ברוך הטוב והמטיב! - התם נמי, דאיכא אשתו בהדיה, דניחא לה בזכר.


האמת היא ששאלת הגמרא בסוף מאוד לא ברורה: האם אין זה ברור שכשאשה יולדת יש שני הורים ששמחים, ולכן צריך לברך 'הטוב והמטיב'? מה התכוונה הגמרא בשאלה זו?
שאלה שניה שיש לשאול היא האם 'ילדה אשתו זכר' הכוונה בניגוד ללידת נקבה, או שזו רק דוגמא?
שאלה שלישית שיש לשאול היא במה שונה לידת בן מכל מאורע משמח אחר, שדוקא זה הובא בגמרא כסיבה לברך 'הטוב והמטיב'? ומדוע הגמרא מנסחת זאת במלים 'אמרו לו ילדה אשתו זכר', ולא סתם 'ילדה אשתו זכר'?
האור זרוע מסביר את הרעיון של הברכה הזו באופן מעניין:

6. אור זרוע (ר' יצחק בן משה, המאה ה-12, וינה) חלק ב - הלכות מילה סימן קז

ונראה בעיני דהיינו טעמא כדתניא בהרואה אמרו לו אשתך ילדה זכר מברך הטוב והמטיב ויש מפרשים משום דאמר בהרואה ד' צריכין להודות כו' היוצא מבית האסורים. ותינוק הנולד דומה ליוצא מבית האסורים:

 
ואולם, הרי"ף והרמב"ם לא פסקו את המימרה הזו כלל בהלכותיהם. גם הרשב"א התעלם מכל הסוגיה הזו לחלוטין כשהוא נשאל במפורש האם יש לברך שהחיינו על לידת בן. לכאורה הוא היה צריך להביא את הסוגיה הזו כמקור הראשון לשאלה זו, אבל הוא התעלם ממנה לחלוטין, ודן רק בשאלה האם צריך לברך שהחיינו או לא מסברא. יתרה מזו: הוא אף מעיד שמעולם לא נהגו לברך על לידת בן, וגם הוא עצמו אומר שאין לברך על לידת בן, והוא בכלל לא מזכיר את ברכת הטוב והמטיב, וזאת בניגוד למה שראינו בגמרא:

7. שו"ת הרשב"א (ר' שלמה בן אדרת, המאה ה-13, ספרד) חלק א סימן רמה

שאלת אם מברכין שהחיינו על המילה וכן מי שנולד לו בן אם מברך שהחיינו?
תשובה מסתברא דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו בין נולדו לו בנים אחרים בין לא נולדו לו בנים. דהא קיימא לן כלישנא בתרא דרבי יוחנן דאמר בפרק הרואה (ברכות סא,ב) בין קנה בתים אחרים בין לא קנה מברך שהחיינו. אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ. ושמא עשאוה רשות כקרא חדתא דמברכינן זמן ולא בחובה. דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדות אין מברכין שהחיינו בחובה. וכדאמרינן בראש השנה מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים? רשות לא קא מיבעיא לי דאפילו אקרא חדתא אמרינן. כי קא מיבעיא לי חובה. כיון דמזמן לזמן קא אתו אמרינן או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרינן? ומפני שראיתי גדולי הדור שלא נהגו לומרו אני נוהג כן.


לגבי השאלה למה כתוב בגמרא דוקא 'אמרו לו', ולא סתם 'ילדה אשתו זכר', אומר הבית יוסף שזה לאו דוקא:

8. בית יוסף (ר' יוסף קארו, המאה ה-16, ישראל) אורח חיים סימן רכג

ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב. ברייתא בפרק הרואה (נט:) ומפרש בגמרא שם הטעם משום דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר כלומר דאי לאו הכי לא הוה ליה לברוכי הטוב והמטיב דאינו מברך כן אלא כשאותה טובה מגעת גם לאחרים. ואע"ג דבברייתא תניא 'אמרו לו ילדה אשתך מברך הטוב והמטיב' סובר רבינו דאורחא דמילתא דאומרים לו וה"ה אם לא אמרו לו אלא הוא מעצמו רואה ומפני כך לא הזכיר אמרו לו. וכתבו הרא"ש והמרדכי שאע"פ שאין אשתו באותו מעמד כגון שהיה הבעל בעיר אחרת מברך הטוב והמטיב. וכתבו הגהות מיימון פרק ד' בשם סמ"ק דגם היא צריכה לברך כיון דשניהם נהנים: ונראה דאפילו מתה אשתו מברך הטוב והמטיב דהא מ"מ טובה היתה לה בעת שילדתו:


השולחן ערוך אכן הביא להלכה שיש לברך את הברכה, כפי שכתוב בגמרא, אבל הרמ"א כתב שאם האשה מתה בלידתה הוא אינו מברך 'הטוב והמטיב' אלא 'שהחיינו', בניגוד למה שכתב הבית יוסף. בכך הוא מיישב גם את דברי הרשב"א שלא כתב שיש לברך הטוב והמטיב: הרשב"א עוסק במקרה שאין אמא, ולכן אין לברך 'הטוב והמטיב' אלא רק שהחיינו. ואולם, כתב הרמ"א שיש שנהגו להקל בברכה זו, כפי שהעיד גם הרשב"א:

9. שו"ע אורח חיים סימן רכג סעיף א

ילדה אשתו זכר, מברך: הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן. הגה: ואם מתה אשתו בלידתה, מברך: שהחיינו, דהא ליכא הטבה לאחריני; וכן אם מת האב קודם שילדתו, היא מברכת שהחיינו (כן נראה לי ליישב הרשב"א סימן רמ"ה); ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו, שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות.


האם יש לברך את הברכה הזו גם במקרה של לידת בת? ואם לא - מה הסיבה להבחין בין שני הדברים? - בשאלה זו נחלקו האחרונים. המשנה ברורה כתב כך:

10. משנה ברורה (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, המאה ה-19, ליטא) סימן רכג ס"ק ב

זכר - מדסתמו הפוסקים משמע דאפילו היו לו כמה זכרים ותאב שייוולד לו בת כדי שיקיים מצות פריה ורביה, אפילו הכי אם נולדה בת אין מברך על זה. ומ"מ נ"ל פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו דמי גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו כדלקמן בסימן רכ"ה ס"א:


על בת, אם כן, לא מברכים הטוב והמטיב, אבל בכל זאת צריך לברך שהחיינו. ואולם, בביאור הלכה הוא נשאר בצריך עיון האם על כל לידה של בן מברכים הטוב והמטיב, גם אם הוא בכלל רצה בת:

11. ביאור הלכה (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, המאה ה-19, ליטא) סימן רכג ד"ה זכר

זכר וכו' - עיין משנה ברורה. ולדינא יש לעיין אם יש לו כמה בנים ואין לו בת ותאב שתיוולד לו בת ונולד לו בן אם יש לו לברך ברכת הטוב אחרי דסוף הדבר הוא דלא ניחא ליה בזכר וצ"ע.


ואולם, ערוך השולחן מסביר באופן מקורי גם את התעלמות הפוסקים מהגמרא הזו, וגם את המנהג שנהגו שלא לברך את הברכה הזו:

12. ערוֹך השולחן (הרב יחיאל מיכל הלוי עפשטיין, המאה ה-19, רוסיה הלבנה) או"ח רכג, א-ב

ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב שזהו טובה לו וגם טובה לאשתו שגם היא רצונה יותר בזכר, ואין חילוק בין היה בשעת לידה או שהיה בעיר אחרת והגיע לו השמועה מברך. וגם היא חייבת לברך הטוב והמטיב. אבל בלידת נקבה אין מברכין לפי שאין בזה שמחה כל כך כבזכר ואין חילוק בין קיים פריה ורביה או לא קיים וגם אין חילוק בין כשהם שמחים על לידת הזכר או אינם שמחים בלבם...
ולענ"ד נראה טעם נכון מה שמקילים בברכה זו דלא מצאתי ברי"ף וברמב"ם פ"י כלל דין זה ע"ש ותמיהני שהפוסקים לא הרגישו בזה וכיון שהרי"ף והרמב"ם דחאו זה מהלכה פשיטא שאין לנו לכנוס בספק ברכה. וטעם רבותינו נ"ל דהנה לשון הברייתא כן הוא אמרו לו ילדה אשתו זכר מברך וכו' מת אביו וכו' וקשה למה בילדה זכר תניא 'אמרו לו' ולא במת אביו? אלא וודאי דבסתמא אין לברך והברייתא מיירי באדם שדואג ותאב ללידת זכר כהך דתנן בנזיר [יב, ב] הריני נזיר כשיהיה לי בן ע"ש והאנשים ששמעו ממנו באו ואמרו לו ילדה זכר כלומר בשרוהו בשורה טובה שהקב"ה מילא תאוותך. [ובזה א"ש על מה שהקשה שם וכל היכא דלית לאחריני בהדיה לא מברך הטוב והמטיב והתניא ילדה וכו' ומתרץ התם וכו' אשתו וכו' ע"ש ואינו מובן דקארי לה מאי קארי לה האם לא ידע זה ולפמ"ש א"ש דבסתם אינו מברך ורק בכאן היה תאוב לזה אבל ממנה לא שמענו ולכן היה סבור דהטובה רק לו לבדו ומתרץ דאינו כן דמסתמא כשהוא תאוב גם היא תאבה לזכר ודו"ק]:


ע"פ הסברו של ערוך השולחן לא מדובר בכל אדם שאשתו ילדה זכר, אלא רק באדם שהביע את דעתו שהוא רוצה דוקא זכר ולא נקבה, ואז הודיעו לו שהקב"ה מילא משאלות לבו, ולכן הוא צריך לברך 'הטוב והמטיב'. זה גם מסביר את שאלת הגמרא בהוה אמינא שלה למה לא לברך 'שהחיינו', שהרי רק הוא הביע את דעתו שהוא מעדיף בן. ותשובת הגמרא היא שמסתמא כשהוא תאב לבן, גם היא רוצה בן, ולכן שניהם צריכים לברך 'הטוב והמטיב' ולא שהחיינו.

האדמו"ר מצאנז דן בשאלה מדוע לא נוהגים לברך את ברכת 'הטוב והמטיב' על לידת בן, והוא מתייחס לשאלה האם בן עדיף או בת עדיפה ככל מחלוקת פוסקים ואומר שמכיון שלהלכה יש לפסוק כרבי, הרי שלהלכה בת עדיפה מבן, ולכן אין לברך 'הטוב והמטיב' על לידת בן, שהרי דעתו של רבי היא שבת עדיפה מבן:

13. דברי יציב (ר' יקותיאל יהודה הלברשטם, האדמו"ר מצאנז, המאה ה-20, ישראל) או"ח פח

ברכת הטוב והמטיב בילדה אשתו זכר
הנה לא נהיגי גבן לברך הטוב והמטיב בנולד בן זכר, וצריך ביאור למה, וראיתי שבערוך השלחן או"ח סי' רכ"ג ס"ב העיר בזה ושהרי"ף והר"מ לא הביאו האי דינא, ופלא.
ולענ"ד לומר דכיון דרק בן זכר, א"כ תליא בפלוגתת רבי ובר קפרא בב"ב ט"ז ע"ב, בר"ש ברבי דאיתילדא ליה ברתא, שרבי אמר לו רביה בא לעולם ובר קפרא אמר לו תנחומין של הבל ניחמך וכו' אשרי למי שבניו זכרים, דלרבי נקבה עדיף, והלכה כרבי מחבירו...
...
ועכ"פ כיון דשם בדף קמ"א דלענין הרוחה בתו עדיפא ליה, ובמבכרת בתו עדיפא ליה דבת תחילה סימן יפה לבנים עיי"ש, א"כ לא שייך לברך דוקא בבן זכר, ולכך השמיטוה הרי"ף והרמב"ם ודו"ק.
...
ועוד נלענ"ד דאפשר מדנקט הש"ס בברכות נ"ט ע"ב, אמרו לו ילדה זכר, ולמה אמרו לו דוקא, ועיין בב"י כאן שעמד בזה. ונראה דזה דוקא כשלא היה בביתו ולא ידע שנתעברה כלל, אבל כשידע שנתעברה ורוב נשים מתעברות ויולדות [יבמות קי"ט ע"א], ושמח כבר בעיבור, שוב אין מחויב לברך על השמיעה ודו"ק.


אגב, יש לציין שבספר אשל אברהם מובאת סברא נוספת לכך שלא מברכים הטוב והמטיב על לידה של בת, מכיון שזמן הברכה צריך היה להיות ברגע שנודע על ההריון, שהרי רוב ההריונות מסתיימות בלידה, ולכן אין הפתעה בלידת הבת. רק בבן יש הפתעה כי זו שמחה גדולה יותר. ולמה, אם כן, לא מברכים ברגע שנודע על ההריון? - מסביר ה'אשל אברהם' שמכיון שאין רגע מסוים שבו יודעים בבירור שאשה בהריון, שהרי הרבה פעמים יש טעויות באבחנה הזו, לכן אין זמן שבו אפשר ודאי לברך. לפי זה אולי היום היה מקום לברך 'שהחיינו' או 'הטוב והמטיב' ברגע שנודע לזוג מסוים שהאשה בהריון!
הרב ולדינברג פוסק בסופו של דבר שיש לברך שהחיינו על לידה של בת, ו'הטוב והמטיב' על לידה של בן, כפי שראינו גם במשנה ברורה:

14. שו"ת ציץ אליעזר (הרב אליעזר יהודה ולדינברג, המאה ה-20, ישראל) חלק יג סימן כ

שאלה, ילדה אשתו בת אם יש לו לברך ברכת שהחיינו.
תשובה: (א) בגמ' בברכות ד' נ"ט ע"ב נזכר רק על אמרו לו ילדה אשתו זכר אומר ברוך הטוב והמטיב. ועפי"ז נפסק גם בטור ובשו"ע או"ח סי' רכ"ג סעי' א' וז"ל: ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב וגם היא צריכה לברך כן עכ"ל. ומדינא דילדה בת לא נזכר כלל. ומשמע בפשטות שלא תיקנו שום ברכה על לידת בת. וכך כותב באמת מפורש בערוך השלחן סעי' א', וז"ל: אבל בלידת נקבה אין מברכין לפי שאין בזה שמחה כל כך עכ"ל. והיינו דאין מברכין לא הטוב והמטיב וגם לרבות לא שהחיינו.
אבל המשנה ברורה בסק"ב אע"פ שכותב דמדסתמו הפוסקים משמע דאפילו היו לו כמה זכרים ותאב שייוולד לו בת כדי שיקיים מצות פו"ר אפ"ה אם נולד בת אינו מברך ע"ז, וגם מסביר הדבר בשעה"צ סק"ג דאפשר משום דהאשה שאינה מצווית על פו"ר לעולם ניחא לה בזכר. מכל מקום ממשיך וכותב וז"ל: ומ"מ נ"ל פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו דמי גרע ממי שרואה את חבירו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו עכ"ל.
...ולהגאון הנצי"ב ז"ל בספרו מרומי שדה ברכות ד' נ"ד ע"א ראיתי שכותב וז"ל: והנה מדאי' במשנה דעל כלים חדשים מברך, יש ללמוד לכאורה דמי שנולד לו בת שמברך שהחיינו, דלא גרע מאילו קנה עבד או שפחה לשמשו, שהרי מעשה ידיה לאביה, איברא לא ראיתי זאת בפוסקים, ואולי י"ל דבת אינה מתנה טובה לאביה כידוע באגדה עכ"ל.
חזינן דגם הדעת נוטה של הנצי"ב ז"ל דיש לברך על לידת בת שהחיינו, ורק שונה בזה נימוקו, מטעם הנימוק שכותב המשנה ברורה, דהמ"ב מנמק מפני דלא גרע ממי שרואה את חבירו ושמח בראיתו, והנצי"ב מנמק מפני דלא גרע מאילו קנה שפחה, ויש נפ"מ להלכה בזה, דאי משום נימוקו של המ"ב יש מקום שגם האשה תברך משום כך שהחיינו אם שמחה לשעתה, ואי משום נימוקו של הנצי"ב ז"ל שייך זה רק באיש ולא באשה, דהא מעשה ידיה של האב ולא של האם.
ורק מפני שהנצי"ב לא ראה מזאת בפוסקים חוזר לנמק לצד הב', והוא, דאולי דאין לברך מפני דבת אינה מתנה טובה לאביה כידוע באגדה.
ולענ"ד נימוקו זה איננו משכנע, וכאשר הוא בעצמו כותב זה רק בלשון ואולי. דמלבד דאין למדין מן האגדות, הא הטעם באגדה שאיננה מתנה טובה לאביה מפני שאיננו בטוח מה שיהא עליה כשתגדל, וא"כ אין נימוק זה לא יכול לגרע מהבאשר היא שם, זאת אומרת, ממה שכעת בקטנותה מיהת שמח בה, והר"ז בדומה למה שמצינו בסי' רכ"ב סעי' ד' שנפסק שמברך על הטובה הטוב והמטיב אע"פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו, ואותו הדין הוא גם לענין ברכת שהחיינו כשאין עוד אחר שנהנה עמו, שמברך שהחיינו גם בכה"ג שירא שתבוא לו רעה מזה לאח"כ, וכדמבאר המשנ"ב שם בסק"ו, ובכאן הא עוד עדיפא הרבה ביותר משם, ולא מיבעיא בבת תחילה שחז"ל בב"ב ד' קמ"א ע"א קובעים ואומרים: בת תחילה סימן יפה לבנים יעו"ש במילתא בטעמא. אלא אפילו כשהיא לא תחילה הא מ"מ לא ברור שלא תהא לו מתנה טובה לאביה [והאב הוא רק חרד תמיד על הדבר], ולא פעם מצינו שלהורים יש נחת מהבנות יותר מהבנים, ורב חסדא בעצמו אמר בב"ב שם: לדידי בנתן עדיפא לי מבני. ומפרשים התוס', לפי שהיו חתניו גדולי הדור ע"ש.
...לזאת נ"ל דלהלכה יש לפסוק כהמשנ"ב לברך על לידת בת שהחיינו, ולא שייך לומר בזה ספק ברכות להקל, ושלא לברך על הספק (גם אם נתפוס שיש ספק בדבר), וכדמצינו בב"ח בטור או"ח סימן כ"ט שכותב לבאר שיש חילוק בזה בין ברכת שהחיינו לשאר ברכות, ובברכת שהחיינו יכול לברך גם בספק, מפני דברכת שהחיינו שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך אע"פ שאינו ודאי דחייב לברך, דאינו עובר על לא תשא אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו עד הזמן הזה ע"ש.


ואולם, הרב אריה שטרן, שדיבר גם הוא אתמול בכנס במכון פוע"ה, טוען שכל דברי הגמרא 'ילדה אשתו זכר' היא דוגמא בלבד, ואין שום הבדל בין לידת בן ללידת בת, וכשם שעל בן מברכים 'הטוב והמטיב', כך יש לברך גם על לידת בת, אם באמת שני בני הזוג שמחים מאוד בלידת הבת.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר