גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תרצ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף טז עמוד ב
בענין קושיית התוס' למה לא השיא אברהם אבינו את יצחק לבתו בכל?
ידועה הברייתא המובאת פעמיים במכילתין (טז ע"ב, קמא ע"א): "תניא, 'וה' ברך את אברהם בכל', רבי מאיר אומר שלא היה לו בת, רבי יהודה אומר, שהיתה לו בת ובכל שמה", התוס' בסוגייתנו (קמא. ד"ה בת) העירו בדברי רבי יהודה - "שהיתה לו בת ובכל שמה" - "ואם תאמר, ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נח:) דבן נח מותר באחותו. ויש לומר, דשמא קטנה היתה, ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק. אי נמי, מהגר היתה לו, ולא משרה, ולכן לא רצה להשיאה ליצחק".
ועל עצם קושית התוס' כתב ה'פרשת דרכים' (דרך האתרים דרוש הא'), דעל כרחך צריך לומר בדעת התוס' שהאבות הק' לא יצאו מכלל בני נח עד שבאו להר סיני (עי' רמב"ן פר' אמור כד, י, בשם חכמי הצרפתים שלא היה להם דין ישראל עד מתן תורה), כי אם יצאו מכלל בני נח והיה דינם כדין ישראל גמור - בין להקל ובין להחמיר (עי' רמב"ן שם) לא קשה קושיא זו, שהרי כבר היה ליצחק אבינו באותה שעה דין ישראל והיה אסור באחותו.
אכן הפרשת דרכים הרבה לתמוה על עיקר קושיא זו: "ואני תמיה, דהן לו יהי דנימא דלא יצאו מכלל בני נח הוא דוקא להקל מעליהם חומרות דבני נח, אבל שיהיה להם דין בני נח לגמרי זו לא שמענו, והרי בפרק ג דיומא דף כח ע"ב ובשלהי קידושין אמרינן 'קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה...' ואיך יתכן דמה שאסר אברהם אבינו על עצמו, וקבע לו ה' שכר על הדבר למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו, שישיא לבנו אהובו את אחותו שעתידה תורה לאסור וענש עליו כרת".
בעוד שהפר"ד לא העלה ארוכה לקושיא זו, מצינו בספרים כמה תירוצים עליה. בספר 'בנין שאול' (להגאון רבי שאול אבד"ק האג זצ"ל פר' חיי שרה) כתב, כי גדולה מצות פריה ורביה, שבעבורה היה נדחה איסור זה, ולכן הקשו שפיר שהיה להם להנשא זה לזה, שלא לבטל מצות פו"ר אפילו שעה אחת - עד שיחזור אליעזר מחרן ויביא את רבקה. עוד כתב, שאין לתרץ שעיכוב מצוה זו לזמן מועט לבד אינו נחשב כביטול המצוה, שהרי מצינו בהדיא שעל מצות פו"ר נענשים גם על ביטולה לילה אחת בלבד, כדאיתא בגמ' (עירובין סג:): "אמר רבי אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה".
הגאון הנז' סתם ולא פירש מדוע היה ראוי שתדחה מצות פו"ר איסור זה, ואמנם בפשיטות הביאור הוא, כי האבות כבר נצטוו במצות פו"ר (עי' סנהדרין נט:; שאילתות שאילתא קסה ועי"ש ב'העמק שאלה'; תוס' חגיגה ב: ד"ה לא תהו; משנה למלך הל' מלכים פ"י ה"ז; טורי אבן באבני מלואים לחגיגה שם), ואילו איסורי עריות שהחמירו האבות הק' על עצמם בגלל שעתיד להיות עליהם דין ישראל, אינם אלא חומרא בעלמא, ועל כן שפיר הקשו שלמ"ד בן נח מותר באחותו, ונמצא שאין כאן אלא חומרא, היה לו לאברהם להשיא את יצחק לאחותו, בכדי לקיים מצות פו"ר (וראה בהגהות על הספר שם אות יז).
בדרך נפלא פירש החתם סופר בס' 'תורת משה' (פר' חיי שרה), וז"ל: "יש לומר, דמכיון שנמול אברהם ואנשי ביתו וטבלו לשם גירות נעשו כקטן שנולד, ומותר בבתו ואחותו וכל העריות, אלא דרבנן אסרו לגר בעריות שהיו אסורים עליו מקודם, 'שלא יאמר יצאנו מקדושה חמורה לקדושה קלה' (עי' יבמות כב.), לכן כתבו התוס' למ"ד בן נח מותר באחותו, ואם כן נהי שקיים כל התורה, מ"מ הא היה כקטן שנולד ומותר באחותו, ואם כן נהי שקיים כל התורה, מ"מ הא היה כקטן שנולד ומותר מה"ת, רק משום שלא יאמר יצאנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, ואיהו קיים אפילו איסורי דרבנן, וזה לא שייך באחותו - דגם בגיותו היה מותר בה".
לכאורה, לאור דברי החת"ס יש להסיק שדעת התוס' היא שהאבות הק' יצאו מכלל בני נח לגמרי - מאז שנימולו [ולהיפוך מהפר"ד הנז', שהבין בדעת התוס' שהאבות הק' לא יצאו מכלל בני נח עד שבאו להר סיני], כי יסוד זה - שעל ידי מילתם נחשבו כגרים שהם כקטן שנולד דמי - אינו אלא לדעת הסוברים שיצאו מכלל בני נח, ואילו לדעת הסוברים שלא יצאו מכלל בני נח – לא היה נחשב כגירות כלל (עי' פר"ד שם ד"ה עוד יש לדקדק בדברי הרא"ם), ולדעה זו נשאר בהם דיני קורבה, והיה להם להחמיר באיסורי העריות שנאמרו בתורה, ולא היה להם להנשא זה לזה.
ואמנם, דבריו הקדושים טעונים בירור רחב ומצוה ליישבם, שהרי יצחק נולד אחרי מילת אברהם, ובפשטות גם בת זו נולדה לאחר מכן, וא"כ ממה נפשך אין הדברים עולים יפה, כי אם נסבור כדעת הראשונים שלא יצאו מכלל בני נח - לכאורה לא היה בהם גירות כלל, והיה נשאר בהם דיני קורבה - גם אחרי מילתם, אם כן יש להם להחמיר שלא להנשא זה לזה מפאת דיני ישראל שעתידים לקבל, ואם נסבור כדעת הראשונים שיצאו מכלל בני נח אחרי מילתם, הרי יצחק ואחותו נולדו כבר אחרי הגירות, א"כ היה בהם דיני קורבה מאז שנולדו עד עתה ללא שינוי, כי מיד בלידתם היה בהם דין ישראל, וא"כ איך הקשו התוס' שהיה להם להנשא זה לזה, וצ"ע.
ועל עיקר הקושיא יש להביא דברים נוספים שכ' החת"ס בענין זה (ראה חת"ס עה"ת ד"ה וה' ברך את אברהם), שעיקר קושיית התוס' הוא, שהיה לאברהם אבינו להוציא את יצחק בנו לחו"ל, ושם להשיאה עם אחותו, וכדברי הרמב"ן (פר' תולדות כו, ה) שהאבות הק' קיימו את התורה רק באר"י (ראה עוד 'בנין שאול' שם), אלא, שעל זה יש לתרץ שלא רצה אברהם להוציאו לחו"ל, מאחר שעלה על המזבח כעולה תמימה (עי' רש"י שם, ב).
בגליוני הש"ס (יומא שם) כתב בזה, שאולי סוברים התוס' כדעת המהר"ל בספרו 'גור אריה' (פר' ויגש מו, י) שהאבות הק' קיימו רק מצוות עשה, ואילו מצוות ל"ת לא קיימו, ולכן הקשו שפיר שהיה להם להנשא זה לזה, כי איסורי עריות הם רק בלא תעשה.
