החנווני כבעל הבית
מעילה כא ע"ב
"מתני'. המפקיד מעות אצל שולחני, אם צרורין - לא ישתמש בהן, לפיכך אם הוציא - מעל. אם מותרין - ישתמש בהן, לפיכך אם הוציא - לא מעל. אצל בעל הבית - בין כך ובין כך לא ישתמש בהן, לפיכך אם הוציא - מעל. החנווני כבעל הבית - דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר: כשולחני".
פירש רש"י: "הפקידן אצל חנווני הרי הוא כבעל הבית - שאינו רגיל בחילופין כשולחני ובין כך ובין כך לא יגע בהן. רבי יהודה אומר כשולחני - דלפעמים נמי הוא רגיל להחליף כשולחני לפיכך דינו כשולחני".
וקשה, היאך החליפו רבי מאיר ורבי יהודה את שיטותיהם, הרי רבי מאיר הוא שבכל מקום "חייש למיעוטא" והיה לו לחוש לכך - "דלפעמים נמי הוא רגיל להחליף כשולחני". ורבי יהודה שהוא בעל מחלוקתו העיקרי של רבי מאיר הוא שכשיטתו היה לו שלא לחשוש למקרים הרחוקים הקורים רק לפעמים.
אלא שהכל תלוי בנקודת מבטו של הנפקד השולחני. השולחני הוא שמסתפק מה היתה כוונת המפקיד. האם כוונתו היתה לפיקדון בלבד ביודעו שאין חנווני רגיל להשתמש בכספים שאינם שלו, או שההפקדה היתה על דעת שהחנווני יהיה רשאי להשתמש כי המפקיד יודע שקורה לפעמים שהחנווני משתמש במעות כמו שולחני.
רבי מאיר סובר כשיטתו בכל מקום שמתחשבים במקרים נדירים כמו בנפוצים, לכן צריך החנווני לחשוש שמא המפקיד לא הרשהו להשתמש במעות. ורבי יהודה כשיטתו שאין מתחשבים במיעוט, חולק וסובר שכיון שמצוי שחנווני משתמש במעות שתחת ידו, רשאי הוא לסמוך על כך שרוב המפקידים יודעים זאת ועל דעת כך הפקידו.
