יכול אם החרים יהו מוחרמין?
ערכין כח ע"א
"תנו רבנן: מכל אשר לו - ולא כל אשר לו, מאדם - ולא כל אדם, מבהמה - ולא כל בהמה, משדה אחוזה - ולא כל שדה אחוזה; יכול לא יחרים, ואם החרים יהו מוחרמין? תלמוד לומר: אך, דברי רבי אליעזר".
אמרו במסכת תמורה דף ד ע"ב: "אמר אביי: כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד. אם עביד – מהני... רבא אמר: לא מהני מידי".
וכתב המשמרות כהונה בסוגייתנו: "ועיקר קרא לא אתי אלא למעט דאינו מוחרם אפילו מקצתו דאי לכולהו לא אצטריך קרא דהא אמר רבא בפרק קמא דתמורה כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, ואפילו בלאו הבא מכלל עשה כדמוכח מהא דפריך התם מתורם מן הרעה על היפה עיין שם. מיהו לאביי דסבירא ליה התם אי עביד מהני קשה מנא לן דאינו מוחרם אפילו מקצתו אי איתא דהקדש דלא חל כולו חל מקצתו ויש לחלק".
כלומר שמדברי רבי אליעזר עולה שאילולא היתה כתובה המילה "אך" היינו למדים איסור להחרים את כל הממון, אך אם החרים יהיה מוחרם. וקשה לרבא הסובר שכשנאמר בתורה לא לעשות פירוש הדבר שגם אינו מועיל. ותירץ המשמרות כהונה שלרבא לולא המילה "אך" אמנם היינו לומדים שאינו מועיל ואין כל הממון מוחרם, אולם היינו סוברים שמקצת מהממון מוחרם.
וקשה לתירוצו "מאי פסקא"? – מאחר שאין החרמת הכל תְּקֵפָה, כיצד יוגדר מיעוט כלשהו שיהיה מוחרם? ועוד קשה לתירוצו משיטת אביי, כמו שכתב.
אלא שאמרו בתוספתא מסכת ערכין פרק ד הלכה כג-כד: "אין אדם רשיי להקדיש את כל נכסיו אם הקדיש את כולן הרי הן מוקדשין, אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו ואם החרים את כולן הרי הן מוחרמין. רבי אליעזר אומר מאדם ולא כל אדם מבהמה ולא כל בהמה משדה אחוזתו ולא כל שדי אחוזתו לפכך אם הקדיש את כולם אין מוחרמין". וכדעת תנא קמא פסק הרמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה ב: "ואם החרים את הכל אפילו החרים כל נכסיו הרי אלו מוחרמין". לפיכך מתורץ שלרבא ממילת אך – (ויקרא כז, כח) אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ, לומדים חכמים דרבי אליעזר מיעוט שרק איסור יש כאן אך אי עביד מהני. ולאביי דורשים חכמים ממילת אך דרשת אחרת כלשהי.
