על מנת שאני שונה
קידושין מט ע"א - ע"ב
"על מנת שאני שונה - חזקיה אמר: הלכות, ורבי יוחנן אמר: תורה. מיתיבי: איזו היא משנה, רבי מאיר אומר: הלכות, רבי יהודה אומר: מדרש? מאי תורה - מדרש תורה".
הרמב"ם והשו"ע פסקו כחזקיה כיון שהיה רבו של רבי יוחנן, כי הכלל הוא שמכריעים כפי מחלוקת האמוראים במקום שהכריעו במחלוקת תנאים.
ואילו הרא"ש פסק על פי הכלל שהלכה כרבי יהודה כנגד רבי מאיר. ופירש אותו הנחל איתן: "וטעמא דהרא"ש דאזיל בתר פלוגתא דתנאי הוא משום דאזיל לשיטתו שכתב בפרק קמא דב"ב סי' מ"ב דאי פסק אמורא הלכה בפני עצמו והוא פלוגתא דתנאי בברייתא אמרינן דמסתמא לא שמיע ליה פלוגתייהו ואדעתיה דנפשיה קאמר ואפשר אי הוה ידע פלוגתייהו לא הוי פליג אכללא. ולכך לא אזלינן בתר פסק דאמורא אלא הדרינן לכללא דתנאי איך קיי"ל הלכה כמאן. וכיוצא בזה כתב ג"כ בפ"ג דברכות ובפרק רבי אליעזר דמילה. וכן כתבו התוס' בע"ז (דף ס' ע"א) והסמ"ג והובא בכס"מ בפ"ג מהל' ביאת מקדש ע"ש. והכא נמי מסתמא לא הוי פליג חזקיה אכללא דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר"י. ובחנם השיג על הרא"ש בביאורי הגאון [הגר"א] באה"ע סי' ל"ח וכתב בפשיטות דאזלינן בתר מחלוקת אמוראים. ומסתמא לא אמרינן דלא שמיע להו הברייתא עכ"ד".
ומהי תשובת הרמב"ם השו"ע והגר"א לטענה זו? למה פסק חזקיה כרבי מאיר?
אלא שאמרו במסכת סנהדרין דף פו ע"א: "אמר רבי יוחנן: סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא". מבואר שרבי מאיר כשיטתו בסוגייתנו הוא שניסח את הבסיס למשניות. ואילו רבי יהודה כשיטתו בסוגייתנו היה עוסק בספרא הנקרא גם תורת כהנים שהוא מדרשי הלכה כסדר המקראות. ורבי יהודה הנשיא אחז בענין זה בשיטת רבי מאיר שהרי ערך את המשנה והוסיף עליה, ולימד את התלמידים להיות בקיאים בה. לפיכך פסק חזקיה על פי הכלל שהלכה כרבי מחבירו ובודאי כשהוא רבים כנגד יחיד.
