רביצה המותאמת לגיל / רפי זברגר

חולין קמ ע''ב

הקדמה

היום נמשיך ללמוד הלכות נוספות של שילוח הקן, במשנה שבדף שלנו. 
 

הנושא

היתה מעופפת, בזמן שכנפיה נוגעות בקן - חייב לשלח, אין כנפיה נוגעות בקן - פטור מלשלח.
המשנה פוסקת כי המילה רֹבֶצֶת בפסוק, מלמדת כי האֵם צריכה לגעת בבניה, אף שאינה יושבת עליהם. ואם אינה נוגעת בהם, אין מצוות שילוח הקן. 
אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת - חייב לשלח שנאמר: קַן - קן מכל מקום.
למרות שכתוב בפסוק אפרוחים או ביצים בלשון יחד, לומדת המשנה מן המלה קַן , כי אפילו אם יש רק אפרוח או ביצה אחת, כבר אז יש חיוב של שילוח הקן. 
היו שם אפרוחים מפריחים או ביצים מוזרות - פטור מלשלח, שנאמר (דברים כ''ב, ו'): כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים.
מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא, יצאו מוזרות. ומה הביצים צריכין לאמן, אף האפרוחין צריכין לאמן, יצאו מפריחין:
מן העובדה שהפסוק חוזר פעמיים על המילים אפרחים או ביצים, לומדת המשנה כי יש להשוות בתכונותיהם של הביצים והאפרוחים, לשני הכיוונים:
1. המילה אפרוחים מלמדת כי מצוות שילוח נוהגת רק באפרוחי ''בני קיימא'' ולא טריפות (כפי שלמדנו בעמוד א'). לכן גם הביצים צריכות להיות ''בני קיימא'' ולא ''ביצים מוזרות'', שאינן מולידות אפרוחים. 
2. המילה ביצים מלמדת כי המצווה חלה רק על ביצים ''הצריכות לאמן'' שתדגור עליהן, לכן, גם האפרוחים צריכים להיות ''צריכות לאמן'', ולא כאלו שיכולות לספק את מזונותיהן בעצמן. 
 

מהו המסר

למדנו היום כי המילה רֹבֶצֶת הכתובה במצוות שילוח הקן, לא מחייבת רביצה ממש, אלא אפילו אם היא רק נוגעת בבניה, גם אז ניתן לכנות זאת "רביצה".
מתי האם רובצת ממש על ביציה או אפרוחיה, ומתי היא ''רק נוגעת" בקן?
ניתן לומר שזה תלוי בשלב הגדילה. בהיות הביצים או האפרוחים ''צעירות'', בשלב הראשוני להתפתחותן, הרי שיש ממש לרבוץ ולדגור עליהם. אך לאחר זמן מה, כאשר האפרוח כבר בקעה מן הציפור, והחלה לגדול ולהתפתח, סביר להניח שכבר אין צורך ברביצה של עשרים וארבע שעות ביממה, אלא מספיק נגיעה פה ונגיעה שם, כדי ''לחזק'' את אפרוחיה לקראת ''עצמאות מלאה''. גם את השלב הזה אנו מכנים "רביצה", למרות שהפעולה היא שונה לגמרי.
נוכל ללמוד מדינים אלו פרק בהלכות חינוך ילדים: בגיל ינקות וקטנות, יש לשמור מכל משמר על הילד, להניק אותו ולהיות ''מחובר אליו'' שעות רבות במשך היום. ככל שהזמן מתקדם, הרי שיש להפחית את שעות ההנקה, להוריד את שעות ''הקשר הישיר'' עם התינוק, ולתת לו יותר ויותר אפשרות של פיתוח עצמי, שיגביר עם הזמן את הביטחון העצמי שלו, עד שיגיע לשלב הבגרות, שם יש להסתפק ב''נגיעות קלות'' מידי פעם, תוך מתן עצמאות כמעט מלאה.
כשם ששלב זה נקרא רביצה בעופות, כך יש נתייחס לשלב זה בחינוך. כל גיל וה''רביצה'' שלו, כל זמן וסוג הקשר המתאים, וכל תקופה עם היחס האישי המותאם לשלב ההתפתחות הנוכחי.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]