מסרים מארץ ישראל / יעקב מאיר
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
החל מסוף דף קכז ע"ב מובאת רשימה של שבע הלכות הפותחות במילים 'שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא'.
רבי אבא היה מתלמידיו הסוררים של רב יהודה. רב יהודה לא ראה את עליית תלמידיו לארץ ישראל בעין יפה ואף היה אומר עליהם 'כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאום ה'" (ברכות כד ע"ב).
רב יהודה ודאי התכוון שתלמידו יבין מתוך דרשתו מהו מעמדו של תלמיד חכם בעיניו ומהו מעמד גלותו, שהרי נושאו של הפסוק איננו בני ישראל הגולים, אלא כלי המקדש. "כי כה אמר ה' צ-באות א-להי ישראל על הכלים הנותרים בית ה'... בבלה יובאו..." (ירמיה כז כא). אך רבי אבא, כלי הקודש הגולה המבטא בגופו את חורבן המקדש, לא שמע למצוות רבו וערך את מסע החתחתים דרך הסהר הפורה ועד לבית המדרש המפורסם של ר' יוחנן. כשהגיע לארץ נישק את סלעי עכו (כתובות קיב ע"ב), ומכאן נראה שאת סוף דרכו עשה בים (מן הסתם עלה על אונייה בצור או בצידון). כשהגיע אל ר' יוחנן נשא תפילה 'יהא רעווא דאימר מילתא דתתקבל', אך חכמי א"י צחקו לסברותיו (ביצה לח ע"א, מנחות עד ע"א). לאט לאט נכנס ר' אבא אל בית המדרש הטברייני, הספיק ללמוד מר' יוחנן הזקן עצמו ולדון בהלכה עם תלמידיו - ר' אבהו, ר' אמי ועוד מחכמי ארץ ישראל בדור השלישי לאמוראים.
קשריו עם בית המדרש הבבלי לא נחתכו עם עלייתו לארץ. אחד החכמים הבבליים עמם המשיך לעמוד בקשר הוא רב יוסף בר חמא, אביו של רבא. בבבא קמא (קד ע"ב) מסופר שרב יוסף היה חייב לר' אבא כסף, ר' אבא ביקש מרב ספרא - הלך ידוע שעבר כמה פעמים את המסלול מא"י לבבל ובחזרה – שיטפל בעניין החוב. כשהגיע רב ספרא לעירו של רב יוסף פגש בבנו החריף, רבא, שניהל מולו את ענייני המשא ומתן בשם אביו. כאן, בסוגייתנו, שולח רבי אבא שבע הלכות אל רב יוסף בר חמא.
איננו יודעים כיצד נשלחו ההלכות, קרוב לוודאי שהוא לימד אותן בעל פה לאחד מההולכים ולא שלחן בכתב שכן האיסור על כתיבת התורה שבעל פה, ואפילו באיגרת, היה איסור חמור ביותר. 'דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב' (תמורה יד ע"ב). ייתכן שהן הגיעו אפילו עם רב ספרא עצמו, בא כוחו של רבי אבא בענייני החוב.
שבע ההלכות יוצרות סערה זוטא בבית המדרש של מחוזא. חלקן מוסברות ותו לא, חלקן זוכות לתגובותיו של רבא או של מר בר רב אשי. רב ששת העיוור נחפז להעיד מניסיונו האישי על יכולתו של עיוור לזהות את בגדו בעזרת מישוש וכך מוסיף סעיף לאחת ההלכות. ההלכות מגיעות אפילו אל אביי הפומבדיתאי שמחווה את דעתו עליהן ומותקף בחזרה על ידי רבא המחוזאי. בסופו של דבר נקבעה ההלכה לדורות כדברי ר' אבא.
כך הצליח התלמיד הסורר, כלי הקודש הגולה, ר' אבא, לשוב ולהשפיע על עולם התורה הבבלי שממנו ברח בצעירותו.
