כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק
סנהדרין ח ע"א
"כתיב (דברים א, טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא – אמר רבי אלעזר אמר רבי שמלאי – אזהרה לדיין שיסבול את הציבור. עד כמה? אמר רבי חנן ואיתימא רבי שבתאי: כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק".
וכך נפסק ברמב"ם הלכות סנהדרין פרק כה הלכה ב: "והרי הוא אומר ואצוה את שופטיכם זו אזהרה לדיין שיסבול את הצבור כאשר ישא האומן את היונק", ובקצרה בשו"ע חו"מ ח, ד.
כתוב: (שמות יח, ג-ד) שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.
לכאורה היה צריך להיות כתוב: ושם השני אליעזר! וגם אם לכתוב בשני הבנים "אחד" היה אמור להיות: שם אחד גרשם ושם אחד אליעזר, ולמה כתוב בשניהם "האחד" המיודע, כלומר האחד והיחיד!
אלא שאמר משה לה' (במדבר יא, יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק?! משה מעיד שה' ציווהו לשאת את ישראל באופן שאדם נושא את פעוטיו. וצריך לדקדק בלשון, לא נאמר: כאשר ישא האומן את היונקים, אלא את היונק בלשון יחיד. הוה אומר שהיחס אלא כל אחד ואחד צריך להיות כאילו הוא בן יחיד! וגם בטענתו: הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה, אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ, מודה משה שכך צריך להיות היחס לכל הפחות אל אותם שהרה וילד. וכך אמנם נהג עם בניו, גרשם היה בעיניו וביחסו אליו האחד והיחיד, אך גם אליעזר היה בעיניו וביחסו אליו לא פחות, האחד והיחיד.
