פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא"
מפני מה אין מסכת בבא-קמא מסתיימת בדברי אגדה?
מסכתות רבות מסתיימות בדברי אגדה, עליהם כבר אמרו חז"ל, (ילקוט שמעוני, תתעג) "דורשי רשומות אומרים, רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם, למוד אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו". אך מסכתנו מסתיימת בענייני הלכה מובהקים. ובטעם הדבר מסביר המהרש"א על פי דברי הגמרא לעיל (קב, א) שכל סדר נזיקין הוא כמסכת אחת ועל כן אין דברי אגדה בסיומה של מסכתנו שכן אין זה סיום של ממש, אלא תיכף ממשיכה המסכת בשער הבא – האמצעי – בבא מציעא. (ואכן, הדיבור-המתחיל הראשון של תוספות במסכת בבא מציעא, מוקדש להסבר מדוע נפתחת מסכת בבא מציעא ב"שניים אוחזים בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי". ומבארים, שכיון שפרקנו מסתיים בחלוקה שבין בעל הבית והחרש העוסק בעצים לנסרם, שהנסורת היוצאת מן המעצד – של החרש, וזו היוצאת מהכשיל – של בעל הבית, ולכך מתחילה המסכת הבאה - שהיא כאמור שער ההמשך של מסכתנו – גם כן בענייני חלוקה, זו שבין שניים האוחזין בטלית).
האחרונים עומדים גם על עניין נוסף, מדוע מסכתנו אינה מסתיימת בדבר טוב, ולכאורה אף להיפך, בענין של קפידא - 'מתא מחסיא אתרא דקפדי הוא', ומבאר המהרש"א שלכך סיים רש"י את דבריו "וצריכים למרעה טוב" – בו בזמן שאין נפקא מינה בקפידתם של אנשי מתא מחסיא אם היו זקוקים למרעה טוב או לאו, והעיקר שמשום שצריכים למרעה לבהמותיהם היו מקפידים אף על כשות וחזיז, ואסור היה ללקוט זאת משדותיהם. ומכל מקום לא רצה רש"י לסיים במילה מרעה שאותיותיה האחרונות הן 'רעה', ולכך הוסיף את המילה טוב וכך מסתיימת מסכתנו בדבר טוב.
הסבר מחודד יותר בדברי רש"י מצינו בחיבור 'תועפות ראם' שעל ספר יראים (סימן קכה, ג). שם דן באיסור גזל ומביא שאחד הטעמים לכך שאין חיוב להשיב גזל של פחות משווה פרוטה – משום שאין אדם מקפיד עליו והרי הוא מוחל עליו כבר בשעת הגזילה – כך שלא נוצר כלל חיוב השבה. ואף שיש אנשים המקפידים על פחות משווה פרוטה, מכל מקום כיון שאין זו דרך העולם – בטלה דעתם אצל כל אדם. אך מתא מחסיא שהיתה עיר גדולה, וכל בני העיר היו מקפידים על כשות וחזיז אף שאין בהם שווה פרוטה – הרי שאסור היה לגזול זאת מהם, ומדקדק זאת בדברי הגמרא 'באתרא דקפדי יש בהן משום גזל' – כי כאשר עיר שלמה מקפידה בדבר אין דעתם בטלה אצל כל העולם. אך אם אכן בעל-בית פרטי במקום שאין מקפידים – יאמר שהוא כן מקפיד, יתכן שבטלה דעתו. אלא שמעתה מתעוררת השאלה, מדוע היו בני מתא מחסיא צרי עין עד כדי הקפדה על דבר כה מועט, ומדוע בחרה הגמרא לסיים את מסכתנו בענין שאינו טוב – סיפור על מידת צרות העין של בני מתא מחסיא, לכך לימד עליהם רש"י זכות וביאר שלא היתה זו חלילה משום צרות עין, אלא שמתא מחסיא היתה מקום בהמות והיו צריכים עבורם מרעה טוב ורק משום כך היו מקפידים אף על אותם כשות וחזיז שאין בהם שווה פרוטה.
*
בשולי הדברים: בגיליון חג הפסח הבאנו ביריעה זו את מחלוקת הראשונים בביאור דברי הגמרא 'כולה נזיקין חדא מסכתא היא', אם הכוונה לכל סדר נזיקין, או אך לשלושת ה'בבות', שהן למעשה מסכת אחת המחולקת לשלושה שערים, ומסכתות סנהדרין ועבודה זרה הן מסכתות נפרדות. לאור דברי המהרש"א המובאים בראש המאמר שמסכתנו אינה מסתיימת בדברי אגדה משום שממשיכה במסכת הבאה, ראוי לציין שגם מסכתות בבא מציעא ובבא בתרא מסתיימות בענייני הלכה, וענייני אגדה בסיום מסכתות של סדר נזיקין מופיעים רק במסכתות סנהדרין – בה מוקדש כל פרק חלק לענייני אגדה – ובמסכתות מכות והוריות.
*
סליקא לך מסכת בבא קמא
