אבידת גוי
בבא קמא קיג ע"ב
"אמר רב ביבי בר גוזלא אמר רבי שמעון חסידא: גוי גזלו אסור, אבידתו מותרת; גזילו אסור, דאמר רב יהודה אמר רב: מנין לגזל גוי שהוא אסור? שנאמר: ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, בזמן שהן מסורין בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך; אבידתו מותרת כרב חמא בר גוריא, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מנין לאבידת גוי שהיא מותרת? שנאמר: לכל אבדת אחיך, לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לגוי".
צריך ביאור, כיון שגזל גוי אסור, למה אבידתו מותרת? הרי אמר רבא במסכת בבא מציעא דף כו ע"ב: "ראה סלע שנפלה, נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר... משום לא תגזול".
וכן צריך ביאור למה נצרכה תורה לצוות על השבת אבידה אם נטילתה בכלל לא תגזול.
ועוד צריך ביאור, למה התירה התורה חלק מהאבידות: "שאבודה ממנו, ואינה מצויה אצל כל אדם" (מסכת בבא מציעא דף כב ע"ב). שיש בה סימנים והתיאשו ממנה הבעלים רק לאחר זמן רב שחיפשוה, הרי סוף סוף נמצאה אבידתו והשבת אבידה מצוה רבה היא! וכן במקום שרוב מוצאים גוים הם אך ישראל מְצָאָהּ, מה בכך שיש מעט יותר גוים, וכי זו סיבה להתיאש? וכי לא יתפלל שימצא אותה אחד מישראל?
אלא שההיפך מהנראה לרוב בני אדם הוא הנכון. סתם אבידה יצאה מבעלות המאבד כי אינה ברשותו. ובדומה לדברי רבי יוחנן (מסכת בבא מציעא דף ז ע"א) "גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהם אינם יכולין להקדישו, זה - לפי שאינה שלו, וזה - לפי שאינה ברשותו". ורק אבידת ישראל יש בה דין מיוחד שהמוצא נעשה עליה שומר עבור אחיו, משום האחוה המיוחדת שבין בני ישראל. במה דברים אמורים, אם סמוך הוא שימצא אותה ישראל שייעשה עליה שומר, וגם לא התיאש ולכן עדין הוא משלח למוצא השומר השליח.
וכמו כן נעשה גם הגזלן שומר לנגזל משום מצות השבת הגזלה.
