סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

דיוק וחידוש ברש"י

בבא מציעא קיט

 

עמוד א

רש"י ד"ה קמיה דשבור מלכא. לי נראה שבור מלכא ממש ומלך פרס היה ובקי בדינים ואמרוה להא דר''ש דמתני' קמיה וקלסה ואמר אפריון נמטייה לר''ש יקבל חן מאתנו על דבר זה ואית דאמרי שבור מלכא שמואל דבכמה דוכתי קרי ליה הכי ואין מיושב בה דמאי אמרוה אי להא דר''ש דמתני' אטו שמואל לא הוה ידע לה למתני' ואי להא דאפרים ספרא אטו אי לא אמר ריש לקיש הלכה כר''ש שמואל מי לא קים בדיני למיקלסיה לר''ש עד דשמע משמיה דריש לקיש דהלכתא כוותיה אפריון. חן שלנו:
רש"י מסביר בפירושו הראשון שדבר זה אמר שבור מלכא מלך פרס, ומפרש יקבל חן מאתנו, וחוזר ומפרש את המילה אפיריון חן שלנו. וצריך להבין מה הוא החן הזה שהוא שלנו ויקבל את חן זה מאתנו, עוד צריך להבין מדוע שבור מלכא שיבח כל כך את הלכה זו של רבי שמעון, שענינה במחלוקת המשולשת במשנה (דף קיח ע"ב) שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים ר''מ אומר של עליון ר' יהודה אומר של תחתון אמר ר''מ אם ירצה העליון ליקח את עפרו אין כאן ירק אמר ר' יהודה אם ירצה התחתון למלאות את גנתו אין כאן ירק אמר ר''מ מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה רואין מהיכן ירק זה חי אמר ר''ש כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון: וברש"י שם שתי גנות זו על גב זו. סמוכות זו לזו האחת קרקעיתה גבוה ושאצלה קרקעיתה נמוך: והירק בינתים. בזקיפת הגובה שזו גבוהה מזו יש שומים או בצלים: של עליון. שהרי עפרו הוא ומשלו הוא יונק: של תחתון. שעל אוירו הוא מונח: למלאות גנתו עפר. משוה קרקעו לעליונה: אמר ר''מ מאחר ששניהן הן יכולין למחות זה על זה. שלא יהא ירק זה כאן עליון ליטול עפרו והתחתון למלאות גנתו: רואין מהיכן ירק זה חי. ממקום שהוא יונק וגדל לו ינתן: כל שעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי אלו שלו. כדאמר ר''מ הואיל ומעפרו היא חייה: והשאר של תחתון. ועליון הוא גופיה אפקורי מפקר להו לגביה שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקוט: ע"כ,
בתוספות (ב"מ קי"ט) מפרש שבור מלכא. נראה לפרש כפי' הקונטרס דשבור מלכא היה בקי בהלכות כדאמרינן בסוף מסכת ע''ז (דף עו:) שנעץ הסכין עשר פעמים בקרקע קשה כשחתך האתרוג בסכין לרב יהודה:
בתוספות במסכת בבא בתרא בדף ח' ע"א איתא איפרא הורמיז. פר''ח דמשמעות הלשון חן מאת המקום איפרא כמו אפריון נמטייה לר''ש (ב''מ דף קיט.) הורמיז שם שכינה כי ההיא דס''פ אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לט. ושם ד''ה דהורמיז) מפלגא דידך ולעיל דהורמיז בזיי''ן מפלגא ולתחת דהורמין בנו''ן כמו הורמין בר לילתא לקמן (דף עג.):
רש"י במקום זה לא פירש כלום וכן שוב פעם מוזכרת איפא הורמיז בדף י' ורש"י לא מפרש כלום, המקום הנוסף שמוזכרת איפרא הורמיז אמו של שבור מלכא הוא במסכת נדה (דף כ' ע"ב) ד"ה איפרא הורמיז. נכרית היתה וכן שמה ואעפ''כ היתה משמרת עצמה מנדות וקרובה להתגייר ואף קרבנות היתה שולחת ולשון יוני איפרא חן כמו אפריון נמטייה לרבי שמעון (ב''מ דף קיט.): הורמיז. כמו (ב''ב דף עג.) הורמיז בר ליליתא כלומר יופי שדים היה לה: והוא ממש כעין דברי התוספות בבא בתרא, וא"כ צריך להבין מדוע רש"י לא פירש שם כלום (באותן דפים עדיין יש את פירוש רש"י) ובפרט שעשר דפים קודם מוזכר אפריון בסוף בב"מ וכידוע שלשת הבבות הם מסכת אחת בהרבה מובנים, עוד נראה שרש"י מפרש את המילה איפרא בשני דרכים אחד חן כעין החן השייך למילה אפריון ושליחת הקרבנות, ורש"י לא מביא את שליחת הצדקה, ורש"י מוסיף משמעות בדרך כלומר איפרא יופי של שדים הורמיז, וכפי שמצאנו כמה פעמים שרש"י בפעם האחרונה שנוזכרת מילה שהוזכרה כבר כמה פעמים בש"ס הרי שמפרשה בדרך סיכום הדברים, ובפרט כאן שמדבר בעניני שמירת מדם נידות הויא אימו של שבור מלכה יש משמעות מיוחדת לשמה,
[(בכתובות סא ע"ב) איתא דאכלה אתרוגא הוו לה בני ריחני ברתיה דשבור מלכא אכלה בה אמה אתרוגא והוו מסקי לה לקמיה אבוה וכו', (ובעבודה זרה ע"ו ע"ב) איתא כי הא דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא אייתו לקמייהו אתרוגא פסק אכל פסק והב ליה לבאטי בר טובי וכו']
המשמעות ההפכית שמצד אחד אפריון חן, ומצד שני יופי שדים, והוא כי שבור מלכא למרות חיבתו לחכמים כפי שמצינו כמה פעמים, הקשה במיסים כנאמר בגמרא ופטר את הרבנים, ונאמר עליו במסכת בבא מציעא (בדף ע' ) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו מאי לחונן דלים אמר רב כגון שבור מלכא וברש"י שם שבור מלכא. מלך פרס היה ונוטל ממון מישראל וחונן בהם דלים "נכרים" שהם דלים מן המצות: [גם כאן לשון חונן – חן חנינה ממסים]

ומצינו במסכת מועד קטן שהרג שתים עשרה אלף יהודים, וע"כ מצד שהייתה אמו הרגישה כנראה צורך לתת את הצדקה, וכפי דאיתא במסכת תענית דף כד, ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא משום דבעל כותית נגדיה רבא ומית אשתמע מילתא בי שבור מלכא בעא לצעורי לרבא אמרה ליה איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב להו וכו', ומכאן רואים ששבור מלכא רוצה להרע לרבא, ואמו איפרא הורמיז עוצרת בעדו,
ולכן מביא רש"י רק את עניין שליחת הקרבן הביא רש"י לשבחה, עוד סיבה שבבא בתרא לא כתב בסיפור המשבחה את עניין גנותא הרמוז בשם הורמיז המופיע במסכת בבא בתרא כשמו של שד כאמור.
ונחזור לשבור מלכא ששיבח את דברי רבי שמעון ומהו החן, כפי שנראה בהסבר מחלוקתם בביאור רש"י, ולכאורה רבי שמעון מסכים לדברי רבי מאיר שהירק שייך לבעל הגינה העליונה מפני שיונק מאדמתו אלא שגנאי הוא שיבקש דרך לשם, ומוחל למעשה לבעל הגינה התחתונה על השאר, והוא הוא מסי המלך שהכל שייך לו והיה יכול לקחת הכל ומה שמשאיר בידי האזרחים זה וויתור וע"כ שבח דבר זה מאוד, עניין החן מתבטא מאוד בעניין המס ומה שנתן לרבי אפרים הוא ויתור על תשלום המס, וכפי שנראה גם אצל יוסף בהטלת המס על מצרים ועדיין הם אמרו לו נמצא חן בעיני אדוני והיינו עבדים וכו', והוא החן הנמצא על יוסף שנסוך על פניו על אף שמטיל מס הוא בן פרת עלי עין ובנות מצרים יוצאות להסתכל בו, וברמז נוסף בענין זה בפירוש פרת מלשון פריה וגדילה, וזה עני הנטיעה במקום אחד שגודלת ומושכת פארות וענפים לכל צד, ואפשר גם ששבור מלכא, מלשון משביר כנאמר ביוסף, (פירוש שבור בפרסית שא בור בן מלך).

וכאן המקום להביא את דברי רש"י על הפסוק בבראשית  בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:(פרק מ"ט פסוק כ"ב) בן פרת. בן חן, והוא לשון ארמי אפריון נמטייה לרבי שמעון בסוף בבא מציעא (קיט א): בן פרת עלי עין. חנו נטוי על העין הרואה אותו: בנות צעדה עלי שור. בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביפיו. וראה עוד ברש"י שם 
וענין מפליא נוסף שמוצאים בשלושה פעמים שמוזכר שבור מלכא בש"ס רמוזים בעניני יוסף :
חלומות - אמר ליה שבור מלכא לשמואל אמריתו דחכמיתו טובא אימא לי מאי חזינא בחלמאי אמר ליה חזית דאתו רומאי ושבו לך וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא (ברכות נו)
נחש - והא ההוא נחש דהוה בשני שבור מלכא הוה חד דאחזיק תליסר אורוותא מלא שלש עשרה אורוות סוסים תבן שהיה בולע בני אדם ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן ובלעם ובערו בגופו ומת לישנא אחרינא גרסינן ארידתא חבילות. (שבועות כ"ט ע"ב)
קבורה - א''ל שבור מלכא לרב חמא קבורה מה''ת מניין אישתיק ולא א''ל ולא מידי אמר רב אחא בר יעקב אימסר עלמא בידא דטפשאי דאיבעי ליה למימר כי קבור דליעבד ליה ארון וכו' (סנהדרין מ"ו ע"ב).
[ע"פ חשובי השנים נראה ששני שבור מלכא היו, הראשון היה חמיה של איפרא הורמיז, שהייתה אשת בנו הורמיז, ולהם נולד שבור מלכא השני]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר