גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תרצ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף קכו עמוד ב
בענין העברת הבכורה מראובן ליוסף על ידי יעקב אבינו (א)
במשנה (דף קכו ע"ב): "האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה". מדין זה יש להקשות על שמצינו ביעקב אבינו ע"ה שהעביר את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, כמו שלמדנו לעיל (קכג ע"א): "בעא מיניה ר' חלבו מרבי שמואל בר נחמני, מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף, מה ראה 'ובחללו יצועי אביו כתיב', אלא מה ראה שנתנה ליוסף וכו', אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל... אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה". ומבואר שם בגמרא שהעברת הבכורה ליוסף היתה בכדי שיקבל חלקו בירושה פי שנים, ככתוב (בראשית מח, כב): "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". לאור משנתנו הקשו המפרשים היאך נתקיימו דברי יעקב אבינו בזה, הלא "האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים - לא אמר כלום".
קושיא זו, ועוד תמיהות, מובאות ביד רמ"ה על מכילתין (כאן), וז"ל: "ואי קשיא לך, אי ס"ד דכי אמר 'איש פלוני בכור הוא לא יטול פי שנים לא אמר כלום', אם כן יעקב אבינו נמי כי אמר ליה לראובן 'פחז כמים אל תותר' מאי אהני ליה. ועוד מי מצי אמרת נמי לגבי 'אחר במקום בת ובת במקום בן לא אמר כלום' [ראה במשנה להלן (קל ע"א): "האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה"], והא כתיב 'אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי', והאי לישנא לשון ירושה משמע, דלהוו יורשין בנכסי יעקב כראובן ושמעון, דהא ראובן ושמעון לא מקבלי מתנות הוו אלא יורשין הוו, והא אפרים ומנשה בחיי יוסף אבוהון לגבי נכסי יעקב לאו בני ירושה נינהו, וכאחר במקום בת ובת כמקום בן דאמו, ואמאי אהני", כלומר, היאך הועילה מה שצירף יעקב אבינו את נכדיו אפרים ומנשה ליורשיו, בעוד שלא היו באותה עת בני ירושה, הלא אי אפשר להוריש לאדם שאינו יורש במקום שיש יורש אחר.
וממשיך וכותב: "וכי תימא, כי אפקעיה יעקב אבינו לבכורה מראובן לאו בהאי קרא ד'פחז כמים אל תותר' אפקעה מיניה, ודאקני לה ליוסף נמי לאו בקרא ד'אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי' בלחוד אקנייה נהליה, אלא כל חד מהני קראי למילתא אחריתי אצטריך, ואפקעתא דבכורה מראובן מקרא אחרינא נפיק, דכתיב 'ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך', ולשון מתנה הוא, דקי"ל (ראה במשנה שם קכו ע"ב) דאם אמר משום מתנה, אפילו למי שאין ראוי ליורשו דבריו קיימין, וכל שכן למי שראוי ליורשו", והיינו, שיתכן שהעברת בכורתו של ראובן לא היתה בפסוק זה של "פחז כמים אל תותר", כי בצוואת הירושה לבדה לא היה מועיל כלל, אלא היתה במה שאמר "ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך", והיינו, שנתנה במתנה ליוסף, ובמתנה יכולים לתת פי שנים גם לבן שאינו הבכור.
על כך הקשה שם בהמשך, הלא בפסוק "ואני נתתי שכם אחד על אחיך" לא נזכרה כי אם אמירה בלבד, ולא שום מעשה קנין, ואמירה בעלמא שמועלת בשכיב מרע אינה אלא מדרבנן, ואילו מן התורה צריכים קנין גמור, ואם כן איך הועילו דבריו של יעקב אבינו באותו זמן.
מתוך חומר הקושיא מסיק: "אלא קודם מתן תורה שאני, ונתנה תורה ונתחדשה הלכה. והכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי יעקב גופיה במאי קניה לבכורה דעשו, דבר שלא בא לעולם הוא, ועוד הא קי"ל בסוף פרק מי שמת (להלן קנט ע"א) 'בכור שמכר חלק בחיי אביו, ומת הבן בחיי אביו, ואחר כך מת אביו, בנו מוציא מיד הלקוחות', וכל שכן הוא דמצי מפיק. אלא מאי אית לך למימר קודם מתן תורה שאני, הכי נמי קודם מתן תורה שאני", כלומר, שקודם מתן תורה היו כללי קנין שונים מאחר מתן תורה, והיה מועיל אז לומר 'פלוני בני לא יטול פי שנים', לכן היה בכח יעקב אבינו לתת זכות ירושת פי שנים ליוסף, וגם היה מועיל לצרף אחר שאינו ראוי לירושה מצד עצמו שאכן יזכה בירושה, ולכן הועיל מה שצירף את אפרים ומנשה לשאר האחים לירש עמהם.
והביא הוכחה לכך ממה שקנה יעקב את הבכורה מעשיו, כי מצד כללי דיני קנין לא היתה מועילה המכירה, כי גם זכיית עשיו בבכורה, שהיא ירושת פי שנים מיצחק, לא היתה בעולם בשעת המכירה, כי יצחק אבינו היה עדיין במיטב שנותיו, ובנוסף לכך מצינו במכילתין: "בכור שמכר חלק בחיי אביו, ומת הבן בחיי אביו, ואחר כך מת אביו, בנו מוציא מיד הלקוחות", ובוודאי שהבכור עצמו יכול להוציא מיד הלקוחות, ואם כן מצד כללי הדין של אחרי מתן תורה היה יכול עשיו לעכב את זכיית יעקב בירושת פי שנים, ועל כרחך ממה שאנו רואים שהועילה מכירת הבכורה ליעקב, ומוכרחים אנו לומר שקודם מתן תורה היו כללים אחרים בדיני קנינים, "וניתנה תורה ונתחדשה הלכה".
אמנם, קושיא זו מתורצת בפשיטות, כי הטעם שאין מועילה העברת זכות ירושת פי שנים מן הבכור לאחר, הוא, משום שאי אפשר להתנות על מה שכתוב בתורה, והתורה אמרה "לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור", והנה כבר האריך האור החיים הק' (פר' ויחי מט, ג) בביאור הענין שעבר יעקב אבינו על לאו זה, וכתב בזה שני אופנים: א. שהאבות הק' הגם שקיימו כל התורה כולה, אך מאחר שלא היו חייבים לקיימה, אם היו רואים איזה תועלת וריוח שלא לקיים מה שכתוב בתורה, לא היו מקיימים אותה מצוה. ב. יתכן שנאמר ליעקב אבינו בנבואה שיעביר את זכות הבכורה לעשיו. ולאור זה מובן היטב, כי במצב כזה שלא היו מוכרחים לקיים את התורה, או לפי דבריו שנאמרה לו בנבואה כן, בוודאי שלא יתכן לומר "מתנה על מה שכתוב בתורה אין דבריו קיימין", והבן.
[לחלק ב של המאמר לחץ כאן]
